ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לב בהר שיחה א155

155

ב. במפרשים נאמרו⁷ כמה ביאורים בדבר⁸:

א) החילוק בין ב' ההנהגות הוא משום דחד מיירי במתנה מועטת והשני במתנה מרובה (וכהא דמחלק בבבלי בב"מ⁹ בדעת ר' יוחנן דס"ל דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה, דהוא רק במתנה מועטת דסמכה דעתי' דהמקבל, ואילו במתנה מרובה אין בהם משום מחוסרי אמנה, דלא סמכה דעתי'). דבעובדא דמס' שביעית מדובר במתנה מועטת דאז נהג כן למדת חסידות שלא חזר בו; וכן התם (בירושלמי ב"מ) לענין מתנה לעני, כי בכלל מתנה לעני היא מתנה מועטת; אבל "אין עתיר אימליך בי תניינות", דכיון דלעשיר נותנים מתנה מרובה¹⁰, לא נהג בזה להחמיר אפילו ע"פ מדת חסידות (וכמו ר' יוחנן שמחמיר בדברים, ואעפ"כ ס"ל שבזה אין בהם משום מחוסרי אמנה).

ב) בירושלמי ב"מ שם איירי בענין זמן הנתינה, אי מותר לדחותה לאחר זמן, והחילוק בין עני ועשיר הוא דאמירה לעני דהוי בגדר צדקה יש בה דין נדר¹¹ וקאי עלי' בבל תאחר¹² ולכן צריך ליתנה מיד, אבל בעשיר דאין בזה נדר מותר לדחות הנתינה לאחר זמן. אבל מדין קיום דברו לא הי' חוזר בו גם בעשיר.

ג) הא דסוף שביעית איירי כשאמר ליתן בפני מקבל המתנה, ולכן אף דבמתנה מרובה לא סמכה דעתי' מ"מ מידת חסידות איכא שלא לחזור ממה שהבטיח, אבל בירושלמי ב"מ שם איירי שלא בפני מקבל המתנה ורק למשרתו הודיע שיתן המתנה¹³, ולכן יש הפרש בין עני דנעשה כנדר משא"כ בעשיר, דכיון דהמקבל מתנה לא ידע, ליכא בו אפילו מדת חסידות שלא לחזור¹⁴.

אבל נוסף על הקושי והדוחק שבכל אחד מביאורים אלה¹⁵ — צ"ע בעצם הענין, דלכאורה מפשטות דברי הירושלמי כאן מובן שהנהגת מדת חסידות דרב היתה שמעולם לא חזר בו מדיבורו, והי'

הערות

7. בספר ניר (על ירושלמי כאן. להר"מ מארים) כתב דחסר בירושלמי כאן מילתא דרב שהובאה בירושלמי ב"מ (שבפנים) ומפרש שהקושיא בירושלמי כאן מיחלפא שיטתי' דרב כו' היא מהנהגתו כאן לזה שמפקד לשמשי', וע"ז מתרץ בירושלמי "תמן למדת הדין ומה דרב נהוג למדת חסידות" (ומהפך ומשנה כל הסדר והגי' בירושלמי כאן). ואכ"מ.
8. בהבא לקמן ראה שער יוסף (להחיד"א) סי' ט. שנות אליהו שם. ביאורי הגר"א יו"ד סרנ"ח סקל"א. חי' הצ"צ שביעית שם (ס"ד). פרי יצחק ח"א סנ"א. ועוד.
9. מט, א.
10. ראה גם שטמ"ק ב"מ שם ד"ה כתב הריא"ף בסופו (בתירוץ השני).
11. ראה נמוק"י ב"מ שם ד"ה ובמתנה מרובה: אבל בעני נעשה נדר דגרסינן התם רב מפקיד כו'. ולהעיר, דדברי רב באים בהמשך לדברי הירושלמי לפנ"ז "הדא דתימא כו' אבל כו' נעשה נדר", החילוק דעשיר ועני (ראה הגי' בזה), וע"ז ממשיך "רב מפקד לשמשי'" (אלא שברי"ף ורא"ש שם דילגו זה). וראה שו"ע חו"מ סרמ"ג ס"ב ובסמ"ע שם סק"ה. שו"ע אדה"ז חו"מ הל' מכירה ס"ד.
12. ראה שטמ"ק שם ד"ה וכתב הרמ"ך.
13. פרי יצחק שם בסופו. ובחי' הצ"צ שם ס"ד "ותירוץ הירושלמי דהזהב י"ל דס"ל כתירוץ ראשון דירושלמי סוף שביעית דרב איירי כשהעמידו אצלו כו'".
14. וראה עוד תי' בשער יוסף שם. ועוד.
15. ראה חי' הצ"צ ופרי יצחק בהקושיא על תי' הא'. שער יוסף שם (כח, סע"א) הקושיא על תי' הב' (וראה גם צ"צ שער המילואים ח"ד סנ"ח וסי' קנב). וכן קשה על תי' הג', דמפשטות הלשון בירושלמי לא משמע שהעמידו אצלו, כבתי' הירושלמי דרב נהג למדת חסידות.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.