146

לכוין בישיבתו בסוכה שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה שצונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים".

דצע"ק לשונו "וכן צריך כל אדם לכוין כו'", דלכאורה הול"ל "וצריך כל אדם לכוין כו'", (שהרי לא הזכיר לפנ"ז איזו כוונה שצריך האדם לכוין)⁴⁴?

והנה ע"פ דברי האחרונים הנ"ל (ס"א) שלדעת המחבר צריכים לכוון שמצות סוכה היא זכר לנס ד"בסוכות הושבתי את בנ"י", שהקיפם בענני כבוד כו', לכאורה יש לומר, שזוהי כוונת אדה"ז, שבתחילה הביא דברי ה(טור ו)שו"ע שהסוכות הם זכר לענני כבוד [ובפרט, אשר (א) אדה"ז מעתיק גם התיבות "למען ידעו דורותיכם"⁴⁵, (ב) מעתיק המשך לשון הטור "ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות. . כדי שנזכיר נפלאותיו ונוראותיו", והיינו, שהאדם צריך לכוון זה בעת ישיבתו בסוכה], ואח"כ מוסיף, "וכן צריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה [עוד כוונה⁴⁶, דהיינו] שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה. . זכר ליציאת מצרים".

אבל דוחק לתרץ כן לשון אדה"ז, שלשונו היא לשון ברורה, דאם כוונתו היתה שהאדם צריך לכוין בעת ישיבתו בסוכה (או בעת עשיית הסוכה) שהיא זכר לענני כבוד, הול"ל כן בפירוש⁴⁶.

ולכן נראה לפרש דברי אדה"ז, שמזה ש"בסוכות תשבו. . למען ידעו. . כי בסוכות הושבתי. . הם. . ענני כבודו כו'", מסתעפים שני ענינים:

(א) דין באופן עשיית הסוכה — "ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות העשויות לצל כדי שנזכיר כו'", שחייבים "לעשות סוכות העשויות לצל" [דהיינו "לצל בלבד", כנ"ל], ודין זה אינו ענין של כוונת מצוה (שהאדם צריך לכוין בעת עשיית הסוכה שהיא זכר לענני הכבוד), אלא עצם החפצא של הסוכה, להיות ש"עשוי' לצל", היא זכר לענני כבוד "שהקיפם בהם לצל"⁴⁷.

(ב) "וכן צריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה שצונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים" — שנוסף על הדין בעשיית סוכה באופן של "עשוי' לצל" (בלבד), יש חיוב לכוין בעת הישיבה בסוכה, שהיא זכר ליציאת מצרים⁴⁸.

ז. אלא שעדיין צריך ביאור במשנת"ל, דכיון שמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד "שהקיפם בהם לצל" לכן מהותה של סוכה היא סוכה העשוי' לצל בלבד — דלכאורה, הרי ענני הכבוד שהקיפו