141

[ובזה מובן גם דיוק לשון אדה"ז בשולחנו¹, ששינה מלשון המחבר והעתיק (כבטור) גם סיום הכתוב "בהוציאי אותם מארץ מצרים", כי אדה"ז פסק¹⁰ כשיטת הב"ח ש"צריך¹¹ כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה שצונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים", ולכן העתיק התיבות "בהוציאי אותם מארץ מצרים" בתחילת הסימן, כי זה עיקר ה"למען ידעו", הידיעה והכוונה שמצות סוכה היא זכר ליציאת מצרים].

ב. ויש לעיין בזה, דלפ"ז הו"ל להמחבר לכתוב בפירוש "ויכוין בישיבתו כו'"¹², ע"ד שכתב בהל' ציצית¹³ "יכוין בהתעטפו כו' כדי שנזכור כו'", וכן בהל' תפילין¹⁴ כ' "יכוין בהנחתם כו' כדי שנזכור כו'" [וכמבואר בב"ח¹⁵, שבשלש מצות אלה, ציצית תפילין וסוכה, "עיקר המצוה וקיומה תלוי' בכוונתה", כיון שנאמר בהן¹⁶ "למען גו'"].

ויותר קשה, דגם בטור כאן לא כתב "ויכוין כו'", כמ"ש גבי ציצית ותפילין¹⁷, ובפשטות הטעם לזה הוא, לפי שהעתיק מהכתוב גם התיבות "למען ידעו דורותיכם", שבזה מפורש שהמצוה היא ידיעה וכוונה¹⁸, ולכן אין מקום לכתוב שהאדם צריך לכוין כי זה מפורש בלשון הכתוב שהביא.

ועפ"ז ייפלא בהמחבר, שהשמיט תיבות אלו ("למען ידעו דורותיכם"), ואין בלשונו ("בסוכות תשבו. . כי בסוכות הושבתי. . הם ענני כבוד כו'") אלא ביאור טעם המצוה ואין בזה הוראה וציווי אל האדם.

ולכן נראה לפרש כוונת המחבר (לא שטעם זה הוא חלק מכוונת המצוה, אלא) שבטעם ובפסוק זה מבאר גדרה של מצות סוכה, שבזה יש נפק"מ לכמה הלכות, כדלקמן.

ג. ויובן זה ע"פ לשון אדה"ז שם, שכתב: "בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, הם היו ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש, ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות העשויות לצל כדי שנזכיר נפלאותיו ונוראותיו".

ויש לברר תוכן הוספת אדה"ז על לשון הטור (והשו"ע) "ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש", דלכאורה זה שהיו "לצל" נכלל במ"ש "לבל יכה בהם שרב ושמש", ומאי מוסיף במ"ש "לצל". ועד"ז בהמשך לשונו, מוסיף אדה"ז על לשון הטור — "ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות העשויות לצל", שתיבות אלו ("העשויות לצל") ליתא בטור.

ויש לומר, דטובא קמ"ל, דמזה שהכתוב תולה מצות סוכה ב"ענני כבודו שהקיפם בהם לצל", שמעינן, שגדרה של מצות סוכה הוא שצ"ל "עשוי' לצל"¹⁹. והיינו שנוסף לזה שמתנאי הסוכה הוא שצ"ל צלתה מרובה מחמתה²⁰, הרי גדרה