138

ה. ע"פ הסברה זו בהחילוק שבין עומר ושתי הלחם יובן טעם ההבדל הנ"ל — ד"קודם לעומר. . אם הביא פסול, קודם לשתי הלחם. . אם הביא כשר":

הקרבת העומר — ה"בהמה" שבו — שנוגע למעשה הדיוט של האדם, הו"ע לעיכובא. כי באם לא יקריב יצרו להשם, הרי לא זו בלבד שעניניו הגשמיים לא ייעשו לשם שמים, אלא אדרבה, הם יורידו⁴⁸ את האדם למטה, "רוח הבהמה היורדת היא למטה"²⁷;

וזהו הטעם ש"קודם לעומר. . אם הביא פסול", כי קודם שהאדם הקריב נפשו הבהמית לה', והרע שבו עדיין בתקפו, הרי גם בעבודתו בתומ"צ (עניני גבוה) מעורבת רע דנפשו הבהמית, ולכן, כשמדובר בענין חדש, תבואה חדשה — ויצרו (וטבעו) אקדמי טענתי'⁴⁹ — אסור לו להביא קרבן מזה, וה"ז פוסל את עבודתו בקודש (ע"ד מחז"ל⁵⁰ בנוגע ללימוד התורה — "זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו כו'").

משא"כ הקרבת שתי הלחם, הבאה לאחרי הקרבת העומר (אחרי שהאדם כבר הקריב את נפשו הבהמית לה'), וענינה בשביל העבודה וההעלאה בקודש גופא, שתהי' בשלימות (יותר, מתוך ביטול יותר) — אינו לעיכובא, אלא רק ענין של "לכתחילה", לשם שלימות העבודה. אבל גם אם חסרה שלימות הקדמה זו, אין בזה פסול, שהרי האדם הוא כבר בדרגא של קדושה.

ו. וג' האופנים הנ"ל בגדר שתי הלחם — י"ל שהם מכוונים לשלש דרגות בעבודת השם:

אופן הא' — שאיסור חדש לגבוה ואיסור חדש להדיוט הם איסור אחד — קאי בדרגא נחותה בעבודת ה', שאזי גם כשהאדם עוסק בעניני קדושה, יש מקום לחשש, שאם לא תהיינה אצלו ההקדמות וההכנות הדרושות, הרי לא רק שלא יעלה וילך מחיל אל חיל (בקדושה), אלא אדרבה, יפול ממדריגתו; כלומר: גם אם כבר הקריב העומר (ה"בהמה" שבו), מ"מ, אם תחסר אצלו הקרבת שתי הלחם (הביטול כדבעי) עדיין עלול שסו"ס יפול ממדריגתו כו'.

ובדרגא זו, שני איסורי חדש — להדיוט ולגבוה — הם גדר אחד, דהיינו חשש שהאדם יפול בענינים של היפך כו', והקרבנות — עומר ושתי הלחם — שניהם הם בגדר "מתיר", להתיר⁵¹ הקשר עם החומריות, להבטיח שהעבודה שלאח"ז תהי' ללא תערובת רע ופסול.

[אלא שבזה גופא יש הבדל בין עומר לשתי הלחם, דהקרבת העומר הו"ע לעיכובא, כי בלאה"כ הרי הרע שבאדם הוא בתקפו; משא"כ לאחרי הבאת העומר נחלש החשש שיפול ברע (ו"נגרע כחו של איסור"), ולכן אף שלכתחילה צריך להקדים הקרבת שתי הלחם (מפני החשש שבלי הקדמה זו יפול ממדריגתו) — מ"מ, מאחר שאין זה אלא חשש שישתנה טבע שני שלו (מפני שהוא "שני" ויש דאקדמי), אין זה לעיכובא לפסול ההקרבה].