129

מצות סוכה ולולב²⁴. ומצות קידוש החודש באה לפני המצות דכל המועדים²⁵, גם דשבת, וכמו בתושב"כ שהכתוב¹⁶ "מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש" בא גם לפני הציווי דשבת שבפרשתנו²⁶.

ב. ויובן זה בהקדים ביאור דברי הכתוב שהקדים הרמב"ם לפני סדר זמנים — "נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה"²⁷.

וצריך להבין: פשוט הוא, שהכתובים שמקדים הרמב"ם לפני כל ספר מספרי היד, הרי הם כעין הקדמה ופתיחה ל(תוכן) ההלכות שבספר²⁸. ולכאורה, תוכן פסוק זה (לא רק שאינו שייך להלכות שבספר זמנים, אלא) הוא ענין הפכי מתוכן הספר: ספר זמנים מכיל הוא "כל המצות שהן בזמנים ידועים", והיינו מצות והלכות שחיובן אינו תמידי כי אם בזמנים מסוימים — שבת יוהכ"פ יו"ט שופר סוכה לולב כו'; ואילו הפסוק "נחלתי עדותיך לעולם" מורה ומדגיש ענין התמידיות שבמצות, שהם נחלה וירושה תמידית, היפך ההדגשה שבמצוות אלו שהן בזמנים ידועים.

ויתירה מזו: הרמב"ם עצמו מדגיש²⁹ שזהו החילוק בין המצות דספר אהבה להמצות שבספר זמנים, שבספר אהבה "אכלול בו כל המצות שהם תדירות שנצטוינו בהם כדי לאהוב המקום ולזכרו תמיד כגון קריאת שמע ותפלה ותפלין וברכת כהנים ומילה בכלל לפי שהוא אות בבשרנו להזכיר תמיד בשעה שאין שם לא תפלין ולא ציצית כו'", משא"כ בספר זמנים ש"אכלול בו כל המצות שהן בזמנים ידועים", כנ"ל³⁰.

וכיון שהרמב"ם עצמו מגדיר את החילוק בין ספר זמנים לספר שלפניו בזה שהמצוות שבו אינן תמידיות — יפלא ביותר אמאי הקדים לספר זה את הכתוב המדגיש את התמידיות במצות — "נחלתי עדותיך לעולם".

[ודוחק לומר שהוא מפני סיום הכתוב "כי ששון לבי המה", שימים טובים³¹ הם מועדים לשמחה³², שהרי אין זה תוכן המצות שבספר זה, לפי מ"ש הרמב"ם עצמו כנ"ל, ופשיטא שאין זה שייך להמצוות דכל הספר כמו יוהכ"פ, שקלים ועוד].

וי"ל שבפסוק זה בא הרמב"ם להגדיר את מהותו של ספר זמנים, וזה מבאר גם את סדר ההלכות שבספר זה, כדלקמן.

ג. ביאור הדבר:

מצוות שחיובן הוא בזמן מסויים יש בהם שני ענינים: חלות המצוה על הזמן, שזמן זה יש בו מצוה זו, וחלות החיוב על האדם. וי"ל שבהתאם לב' ענינים אלו הם שני הסדרים הנ"ל: מצד החלות על