119

השבים" תקנו חז"ל שימחול האדם על ממונו, הרי כ"ש וק"ו שההתעסקות לקרב את ישראל לאביהם שבשמים צריכה להיות באופן שברור אצל המתעסק בזה (וגם אצל הזולת) שאין כאן כוונה של ריוח (ריוח גשמי או אפי' ריוח רוחני) אלא כל כוונתו היא לקרב לדרך הישרה. ויתירה מזו, דכאשר ההתעסקות בזה היא גורמת לו "הפסד" — הפסד גשמי (כמו שהוא כפשוטו בנדו"ד, שאינו מקבל דמי הגזילה שלו) וגם הפסד רוחני, שמוריד ומשפיל את עצמו להתעסק גם עם מי ששייך ל"נטילת נשמה" — הרי דוקא אז רוח חכמים נוחה ממנו.

ומגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, שגם הנהגת הקב"ה היא באופן כזה⁵⁰, דכאשר "רצה הגזלן (ש"החוטא נק' גוזל אביו ואמו"⁵¹) לעשות תשובה" — הרי הוא ית' משפיל א"ע כביכול להאדם החוטא, ועוזר לו ומוחל לו, בכדי "לקרב הדרך הישרה על השבים",

ואז — כשישראל עושין תשובה — "מיד הן נגאלין"⁵² בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.

(משיחת ש"פ בראשית תשמ"ח)