107

להודות כו'¹⁴ — שהרי אם הכהן גדול אינו ראוי לא הי' יוצא מן הקודש בחיים, שלכן כשהתפלל שם "לא הי' מאריך בתפלתו שלא להבעית את ישראל"¹⁵, וכמ"ש הרמב"ם בפירוש המשניות¹⁶, ש"אילו הי' מתאחר היו מפחדין שמא אירעו מיתה כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין או אם ישנה דבר במעשה הקטרת".

ב) היו"ט הי' "לפי שנתרצו מעשיו לפני השם ב"ה ויצא בשלום"¹⁷ (או משום "רוב שמחתו. . כי עמד לשרת לפני ה' לפני ולפנים"¹⁸).

ובהתאם לשני טעמים אלה הוא השינוי בין שתי גירסאות הנ"ל — "בשעה שיצא" או "על שיצא":

הגורסין "בשעה שיצא בשלום כו'" ס"ל כטעם הב' הנ"ל, שהיו"ט הוא על עבודת היום כו' [ולכן לא גרסי "על שיצא", כי יציאת הכה"ג בשלום מן הקדש אינה סיבת היו"ט], היינו, דזה שזמן היו"ט הי' תיכף בהמשך לגמר העבודה¹⁹, מדגיש שהיו"ט בא בקשר לעבודת הכה"ג בקודש [ומה שהתנא מדייק "בשעה שיצא בשלום כו'", ה"ז משום שזהו סימן שהעבודה נתקבלה].

משא"כ הגורסין "על שיצא בשלום מן הקדש" ס"ל כאופן הא' הנ"ל, שהיו"ט הי' הודאה של הכה"ג על שיצא בשלום מן הקודש — וכפשטות משמעה של הלשון "על שיצא בשלום", שהיו"ט הוא על זה "שיצא בשלום" (ולא שזהו רק סימן שהעבודה נתקבלה).

[ואולי יש לומר יתירה מזו, שלטעם זה (שהיו"ט הי' הודאה פרטית של הכה"ג), עשה הכה"ג את היו"ט בדוקא שלא "בשעה שיצא כו'" (היינו אפילו לא בלילה, כשכבר מותר באכילה, כנ"ל), אלא רק למחר. כי לטעם זה שהכה"ג הי' מודה לה' "על שיצא בשלום", ע"ד ארבעה צריכים להודות כו' — לכאורה הי' צריך להביא קרבן תודה²⁰ על הצלה זו, ומסתבר שחגיגת ההודי' שלו היתה בסמיכות להבאת קרבן התודה²¹. וכיון שלא הי' יכול להקריב את תודתו עד למחר, לכן איחר את היו"ט עד אז. — אבל כיון שלא נמצא חיוב תמידי זה בשום מקום עכצ"ל שאינו. והטעם י"ל שאין מקום כלל לומר שכפרת בנ"י —