100

דקדוק כחוט השערה²³) נקבע כבודו של מקום ומוראו בכל ישראל²⁴.

אבל לפ"ז אינו מיושב לשון חז"ל "שיתקדש הבית²⁵ במיודעיו של מקום", דמזה מובן שמיתת נדב ואביהוא פעלה (לא רק שיתקדש שמו של מקום בבנ"י, אלא גם) שהבית יתקדש. ואם כל הענין אינו אלא גילוי כבודו ומוראו של הקב"ה ע"י עונש וכו' — תמוה, לכאורה, וכי אפשר לומר שפעולה בלתי רצוי' (גם אם החטא הוא רק בדקות דדקות כו') תגרום לקידוש הבית?!

[ואין לומר, שבנוגע לנדב ואביהוא עצמם היתה זו עבודה רצוי', והחסרון הי' רק מפני החשש פן ילמדו ממעשיהם ועבודתם שאר בני ישראל שאינם בדרגת נדב ואביהוא — כי סו"ס, זה גופא שמעשיהם עלולים להביא מכשול ה"ז דבר הנחשב כחטא, מעין איסור "לפני עור" (כי דוקא משום גודל מעלתם עליהם להזהר בזהירות יתירה שלא יסתעף מפעולתם²⁶ איזה קלקול בשאר בנ"י) — ואיך אפשר לומר שפעולה כזו תגרום לקידוש הבית?].

ומכאן יסוד לדברי האוה"ח, שלא זו בלבד שנדב ואביהוא היו "גדולים ממני וממך" לפני הקרבת האש זרה, אלא עוד זאת, שפעולה זו גופא לא הי' בה שום ענין של חטא (באיזה אופן שהוא)²⁷, אלא אדרבה, היתה זו עבודה נעלית ביותר שהמשיכה דרגא נעלית ביותר של קדושה²⁸, עד שבכחה לקדש את הבית.

ועפ"ז יש לומר לפי פירוש האוה"ח הנ"ל, דמה שאמר הכתוב "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם" בא להדגיש גודל מעלתם, שעבודתם היתה בדרגא נעלית ביותר, עד שאא"פ לצוות עלי', מפני שהיא למעלה מגדר ציווי — ולכן "לא צוה אותם", כדלקמן.

[ולכן נק' "אש זרה" — כי להיותה למעלה מעבודה רגילה הרי היא בגדר "זרה" (לגבי עבודה רגילה בהבית), "זרה" למעליותא].

ד. ויובן זה בהקדים תוס' ביאור בדברי האוה"ח הנ"ל דמש"נ "בקרבתם לפני ה'" היינו עצם קירובם ודביקותם של שני בני אהרן בה':

מפורש בכתוב ש"בקרבתם לפני ה'" הי' שם מעשה נוסף, "ויקחו גו' וישימו עלי' קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה גו'", היינו ש"קרבתם" היתה קשורה עם מעשה הקטורת. ומסתבר לומר, שאין הם שני ענינים שונים, אלא היינו הך, שגודל דביקותם בה' עד לכלות הנפש התבטא בזה שהקטירו קטורת "לפני ה'".

וי"ל הביאור בזה:

מבואר בכ"מ²⁹ שישנו חילוק כללי ויסודי בין עבודת הקרבנות שעל מזבח