ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לב מצורע שיחה א92

92

ועוד ועיקר: א) הרי שריפת השדות (ומציאת הממון שעי"ז) אינה אלא סמוך לכיבוש הארץ¹⁰, ב) אינה שייכת לנגעים.

ומטעם זה מדייק רש"י "בקירות בתיהם" — כי ע"י נתיצת בית מנוגע יכולים למצוא רק המטמוניות שבקירות הבית (שנותצים אותם), אבל לא מה שהוטמן בעומק קרקע הבית¹¹.

ועפ"ז יש לבאר גם השינוי שלפניו — "ממונם" (סתם) או "זהב" — דהא בהא תליא: במדרש מדבר אודות כל מה שהטמינו "בבתים ובשדות" ולכן נקט לשון כללי — "ממונם"; משא"כ בפרש"י, שנקט "בקירות בתיהם", מוכרח לפרש שהטמינו רק זהב, לפי שקירות הבית הם מקום צר ומוגבל מהכיל כל מיני ממון של כסף ונחושת בכמות שכדאית טירחת ההטמנה; משא"כ זהב, שגם כמות קטנה ממנו הוא הון רב¹².

אבל שני שינויים הראשונים הנ"ל דורשים ביאור.

ב. ויובן זה בהקדים התמי' בדברי המדרש "וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ. . ג' פרוזדיגמאות שלח יהושע אצלם כו'" — דלכאורה:

מהי שאלת המדרש "וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ" — הרי מקרא מלא דיבר הכתוב, שבעת קריעת ים סוף "נמוגו כל יושבי כנען"¹³, וכפרש"י שם ש"אמרו עלינו הם באים לכלותינו ולירש את ארצנו"¹⁴! וכמפורש גם בס' יהושע¹⁵, שרחב אמרה לשני המרגלים "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ גו' וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם מצרים גו'".

[יש מפרשים¹⁶ שזהו טעמו של רש"י ששינה מלשון המדרש (כנ"ל) וכתב "כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר". אבל דברי המדרש דורשים ביאור].

ויש לומר בפשטות, דאף שידעו הכנענים שעתידים בנ"י להכנס לארצם ובעת קי"ס כבר "נמוגו" מזה שבנ"י יבואו עליהם לכלותם כו', מ"מ אין זו סיבה שמאותה שעה יטמינו ממונם מפני

הערות

10. ולא לאחרי שכבר באו ונתיישבו בארץ ("בבית ארץ אחוזתכם").
11. דמש"נ גבי נתיצת הבית (יד, מה) "כל עפר הבית" בפשטות קאי על עפר הכתלים שבו טח הבית (ע"ד מ"ש לפנ"ז — שם יד, מאמב (ובפרש"י שם ד"ה סביב)). וראה תו"כ שם (ופי' הראב"ד ועוד). נגעים פי"ג מ"ג (ור"ש ורע"ב שם). — ופשיטא שלא קאי בעפר שבעומק הקרקע בה טומנים מטמוניות.
12. ומה שלא כ' רש"י גם אבנים טובות ומרגליות — י"ל דלא חש לפרט. או דאין דרך להטמינם כ"א לקחתם עמם. ועוד י"ל. ואכ"מ.
13. בשלח טו, טו.
14. וראה רש"י שם ד"ה אלופי אדום — "והלא לא הי' להם לירא כלום שהרי לא עליהם הולכים". ומוכח מזה ש"כל יושבי כנען" ידעו שבנ"י עתידים לירש ארצם. וראה רש"י וישלח לד, ל: מסורת היתה ביד כנענים (וקרוב לומר שצ"ל גויים וכיו"ב[ednref_24_*] — ושינו כאן מיראת "המלכות"[ednref_25_**]). ולהעיר מרש"י נח, ט, כו. וראה לקמן הערה 21.
15. ב, טי (הובא בפרש"י בשלח טו, טז).
16. נחלת יעקב על פרש"י כאן. [edn_24_*]) שהרי חמור ושכם הם — "החוי" (וישלח לד, ב); בקרא כאן — "בכנעני ובפריזי"; גמר הגלות — "עון האמורי" (לך טו, טז. וכדלקמן ס"ג, ס"ה); גבי "עד אשר תפרה גו'" (משפטים כג, ל) — שהובא בפרש"י כאן — "החוי. . הכנעני. . החתי" (משפטים שם, כח). [edn_25_**]) אבל בדפוס ראשון ושני דפרש"י, כל כת"י רש"י שתח"י — "כנענים". וכ"ה בב"ר ס"פ פ'.

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשל"ג לקו"ש חל"ב ע' 92

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.