ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לב תזריע שיחה ב87

87

תנא דמתניתן והתו"כ הוא בעצם גדר הדין ד"פרט לכהן שחשך מאור עיניו", שיש לבארו בשני אופנים:

א) זהו פסול בהגברא, שאחד מהתנאים הנדרשים בכהן כדי שיהי' כשר לראות את הנגע הוא שכח הראי' שלו יהי' בשלימות, ע"ד בעל מום שפסול לעבודה. וכך מטים דברי הרמב"ם בס' היד, שכתב²⁵ "חלל פסול לראיית נגעים שנאמר²⁶ אחד מבניו הכהנים בכהונתם אבל בעלי מומין כשירים לראיית נגעים ובלבד שלא יהי' סומא ואפילו באחת מעיניו ואפילו כהן שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים שנאמר לכל מראה עיני הכהן". הרי שזהו פסול בהגברא²⁷, ע"ד חלל ובעל מום.

ב) הפסול הוא מחמת החסרון במעשה הראי', דכאשר חסר בכח הראי' של הכהן, חסר בראיית הנגע ("וראה הכהן"), שמ"לכל מראה עיני הכהן" ילפינן, שהנגע צריך להתראות (לעיני הכהן) בשלימותו²⁸, וכשחסר בכח הראי' של הכהן הרי לא נתראה הנגע בשלימותו. וכן משמע קצת מלשון הרמב"ם בפירוש המשניות²⁹, שמפרש הדין ד"או שכהה מאור עיניו" — "שחלש ראייתו עד שלא יראה ראיי' אמיתית", ומשמע שהחסרון הוא שהנגע לא ייראה ב"ראיי' אמיתית".

ויש לומר נפק"מ להלכה משני האופנים:

בראיית נגעים יש שני דינים: (א) ראיית הנגע, ובזה — "הכל כשירין לראות את הנגעים"³⁰ (אפילו ישראל), אם הוא רק חכם ובקי כו'. (ב) לפסוק טמא או טהור, ש"הטומאה והטהרה תלוי' בכהן (דוקא)"³⁰, ועד שגם "כהן שאינו יודע לראות, החכם (אפילו הוא ישראל) רואהו ואומר לו אמור טמא והכהן אומר טמא כו' ואפילו הי' הכהן קטן או שוטה החכם אומר לו והוא מחליט כו'"³¹.

ועפ"ז יש לחקור בפסול סומא באחת מעיניו וכהן שכהה מאור עיניו, אם הוא רק לענין ראיית הנגע, או גם לטמא ולטהר. ובמאירי³² הובאו שתי דיעות בזה, שי"א שפסול רק לראות את הנגע, אבל יכול לפסוק טמא או טהור כו', כמו

הערות

25. הל' טומאת צרעת פ"ט ה"ה.
26. פרשתנו יג, ב.
27. וכן משמע לכאורה מסנהדרין (לד, ב): מקיש ריבים לנגעים. . ומה נגעים שלא בסומין. . אף ריבים שלא בסומין.
28. ולהמלבי"ם (הנ"ל הערה 11) זוהי הכוונה בלשון "לכל מראה עיני הכהן" — ד"השם מראה מציין את העצם הנראה. . לפי מה שבכח המראה להתראות לרוב בנ"א שכח ראותם שלם ובריא".
29. נגעים שם — לפי תרגום שלפנינו. אבל בתרגום קאפח "עד שאינו רואה כדרך הבריאים".
30. נגעים רפ"ג. תו"כ פרשתנו יג, ב. רמב"ם הל' טומאת צרעת פ"ט ה"אב. ואת"ל שכן הוא גם ע"פ פשוטו של מקרא [וכדמשמע לכאורה מלשון רש"י (פרשתנו שם) "גזירת הכתוב הוא שאין טומאת נגעים וטהרתן אלא ע"פ כהן", שרק האמירה תלוי' בכהן (ראה רש"י שם, ג) ולא הראי' (וכמ"ש ברא"ם ועוד שם, ב[ednref_23_*])] — יש לתרץ מדוע נאמר "לכל מראה עיני הכהן" (פרט לכהן שחשך מאורו) רק בפרח הנגע בכולו, ולא לעיל אצל ראיית נגע (כנ"ל הערה 12) — כי כאן גבי פרח הנגע בכולו חידשה תורה (ע"פ פשוטו של מקרא) שצ"ל ראיית כהן דוקא (ולא רק אמירה של כהן). ואכ"מ.
31. רמב"ם שם ה"ב, מתו"כ שם.
32. לסנהדרין לד, ב. [edn_23_*]) ולגירסת כת"י תימן דפרש"י (נ. י., תשמ"א) הובא בפרש"י "חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן אע"פ שהוא ע"ה כו'". ובא' מכת"י רש"י שתח"י הועתק כל לשון התו"כ בזה. [edn_23_*]) ולגירסת כת"י תימן דפרש"י (נ. י., תשמ"א) הובא בפרש"י "חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן אע"פ שהוא ע"ה כו'". ובא' מכת"י רש"י שתח"י הועתק כל לשון התו"כ בזה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.