69

הערות

1. 26. ראה הערה 12.
2. 27. ועד"ז הוא בויק"ר ר"פ קדושים (פכ"ד, ד. וראה תנחומא שם ב. תנחומא באבער שם ב. ד). ובתו"כ שם "מחקה למלך" (וכפירוש הקרבן אהרן שם). וראה רש"י פרשתנו כאן.
3. 28. דלשון "וכל הנזהר" משמע זהירות מיוחדת מחמת ציווי כו', דבדבר הבא מחמת טבע הגוף לא שייך כ"כ לשון "זהירות".
4. 29. וי"ל שזהו למעלה גם מ"העובד מאהבה", שאינה לשם שכר (אפילו השכר דעוה"ב), אלא ש"עושה את האמת מפני שהוא אמת" (רמב"ם הל' תשובה פ"י ה"א וב') — כי עדיין אין מוכרח שעבודתו היא רק "לשם הקב"ה", כמובן מזה גופא שנקראת בשם "אהבה", והרי כל אהבה חוזרת אל האוהב (ראה ד"ה כי נער ישראל תרס"ו — המשך תרס"ו בהוספות (בהוצאת תנש"א — ע' תקעז)), ובלשון אדה"ז "יש מי שאוהב" (תו"א בהוספות קיד, ד. ועוד. וראה תניא פל"ה (מד, סע"א ואילך)). ובפשטות, שמטרתו היא "שתהא נפשו קשורה באהבת ה'" (ל' הרמב"ם שם ה"ג), והיינו לשם שלימות נפשו, משא"כ בעבודה "לשם הקב"ה" אין האדם חושב אודות תועלת עצמו כלל[ednref_19_*], אלא רק ע"ד רצונו של הקב"ה (וראה לעיל ע' 54 בענין "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"). [edn_19_*]) ע"ד המבואר בענין לימוד התורה לשמה, ששלימותו אינו אפילו הלימוד "כדי לקשר נפשו לה'" (ל' התניא פ"ה מפע"ח), אלא שהלימוד הוא לשם התורה עצמה, להמשיך אוא"ס בתורה כו' (לקו"ת מסעי צא, ד. ובכ"מ).