ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לבחג הפסחשיחה א51

51

ויש לומר שענין זה שבגלות מצרים — שבה נקודה הכללית של רע — נרמז בענין החרוסת, שהיא "זכר לטיט" (וכנ"ל, שזה מדגיש שהוא זכר לקושי השעבוד המיוחד לגלות מצרים דוקא).

וזהו הטעם (הפנימי) שבחרוסת ישנם שני דינים (כנ"ל ס"ב בדברי הרמב"ם ואדמו"ר הזקן) — עיקר התקנה שהיא הבאתה על השולחן שתהי' לפניו בעת אמירת ההגדה, ונוסף על זה מצות הטיבול בה — שי"ל שהם כנגד ב' הענינים שבגלות ושעבוד מצרים: זה שיש בו רע מיוחד, כללות הרע והתפשטות, זה שהוא שורש לכל הגליות, שפועל התפשטות הרע.

ועפ"ז יש לבאר החילוק בין חרוסת למרור, שבמרור נאמר שיעור אכילה (כזית), משא"כ חרוסת א"צ שיעור כזית, ובכלל לא נאמר בה שיעור⁴⁷ — כי שיעור מורה על דבר המצטרף⁴⁸ מחלקים ופרטים⁴⁹, וכדי להגיע לכמות הדרושה זקוקים לשיעור מסויים, משא"כ בענין שאינו בגדר שיעור כי הוא בגדר נקודה⁵⁰ [וע"ד שאיסור ע"ז הוא במשהו⁵¹ — כי איסור ע"ז אינו רק ענין פרטי, אלא⁵² הוא נקודת הכל⁵³ (כמחז"ל⁵⁴ "כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה"), ולכן לא שייך בו שיעור⁵⁵]. וכן בנוגע לחרוסת, שכיון שהיא זכר על כללות הרע של מצרים לכן אין לה שיעור.

ח. והנה מצינו ענין שני בחרוסת — "זכר לתפוח" (כדאיתא בגמ'⁵⁶ והובא להלכה בשו"ע רבינו הזקן⁵⁷), הוא זכר לזה "שהיו⁵⁸ יולדות בניהן שם בלא עצב. . דכתיב⁵⁹ תחת התפוח עוררתיך". דלפירוש זה חיוב חרוסת הוא זכר לדבר טוב — מעלתם של ישראל. ובפרט עפמ"ש הגאונים⁶⁰ (וכן נפסק⁶¹ ברמ"א ושו"ע אדה"ז) שיש לעשות חרוסת בפירות הדומים לכנסת ישראל.

וע"פ הנ"ל (סעיף ז) — יש לקשר שני הענינים, "זכר לטיט", ו"זכר לתפוח":

כתיב⁶² "גם את זה לעומת זה עשה האלקים", שמזה מובן שההתנגדות של הרע של מצרים להטוב של בנ"י היא מעין דוגמתה⁶³. דכיון שמצרים היא ה

הערות

47. ראה בגדי ישע למרדכי סוף פסחים (אות יט). פרמ"ג סתע"ה (מ"ז) סק"ז (ד"ה וראיתי).
48. ע"ד הרגיל, אבל יש גם שיעור עצמי — ראה הנסמן בהערה 50.
49. ובפרט שבמרור אינו יוצא עד שירגיש טעם מרירתו בפיו (פסחים קטו, ב. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סתע"ה ס"ג (סכ"ה)) — והרי "טעם" (גשמי המשתלשל מ"טעם" רוחני) אינו נקודה, כ"א בטעם והסברה.
50. ראה בכ"מ בספרי הרגצובי — הובאו ונסמנו במפענח צפונות פ"ט.
51. רמב"ם הל' ע"ז פ"ז הט"ו. פ"ד ה"ז. הל' מאכלות אסורות פי"א ה"אב. ועד"ז חמץ בפסח — ראה זח"ב קפב, א: מאן דאכיל חמץ בפסח כמאן דפלח לעבודה זרה איהו כו'. ע"ש. וראה בעל הטורים (משפטים כג, יג): מה ע"א אסורה בהנאה ואוסרת בכל שהוא אף חמץ בפסח אסור בהנאה ואוסר בכל שהוא.
52. ראה ע"ז (עג, סע"ב): משום חומרא דע"ז.
53. ראה תניא רפ"כ ופכ"ד.
54. ספרי ורש"י ראה יא, כח. ועד"ז בספרי ורש"י שלח טו, כב.
55. ראה בארוכה לקו"ש ח"ז ע' 148 ואילך.
56. דעת ר' לוי — פסחים קטז, א.
57. סתע"ג שם ס"כ. וראה שם סל"ב.
58. רש"י ורשב"ם פסחים שם.
59. שה"ש ח, ה.
60. הובא בתוד"ה צריך (פסחים שם).
61. סתע"ג ס"ה (סל"ב). וראה ב"י וב"ח לטור שם.
62. קהלת ז, יד.
63. ראה ע"ז שם: כהיתרו כך איסורו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.