46
אבל מלבד זה שדוחק גדול לומר שלחכמים יש מצוה בהבאת חרוסת על השולחן (שהרי מסתימת לשונם "הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין אע"פ שאין חרוסת מצוה" משמע שס"ל שאין בחרוסת מצוה כלל15) — הנה עצם פירוש הנ"ל (שפלוגתת הרמב"ם והראב"ד היא אם הלכה כחכמים או ראב"צ) צ"ע, דאי משום כך לא הי' הראב"ד כותב על דברי הרמב"ם "זה הבל"? דכי משום שפסק כראב"צ ה"ז "הבל"?
ולכן נ"ל, שגם הראב"ד ס"ל שהטיבול בחרוסת הוא מצוה מד"ס זכר לטיט כדברי ראב"צ (ולכן לא השיג על דברי הרמב"ם לעיל בפ"ז, כנ"ל), ואעפ"כ ס"ל להראב"ד שאין מקום לטבל מצה בחרוסת.
ג. והנה בצפע"נ16 ביאר פלוגתת הרמב"ם והראב"ד באופן אחר, וז"ל: עיין בהשגות ובהה"מ. והנה גבי מצה יש ב' טעמים על מצות אכילתן אחד משום זכר לעוני ואחד משום זכר לחירות17. . ובמרור רק טעם אחד משום עבדות18, וחרוסת ג"כ משום עבדות. והנה בזמן המקדש בודאי מטבילין המצה ג"כ בחרוסת אך בזה"ז כיון דחזינן דמצוה דזכר לעבדות בטל דמרור בזה"ז דרבנן רק במרור תיקנו משום זכר אבל במצה א"צ לתקן כיון דנשאר בו הטעם משום חירות דהוה מה"ת וא"כ לא שייך טיבול בחרוסת19 ובזה פליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל אם שייך תיקון דרבנן היכא שבלא זה שייך חיוב דאורייתא.
וכוונת הצפע"נ היא (גם) לבאר זה שהשגת הראב"ד היא רק על דין טיבול מצה בחרוסת שבהלכה ח', ולא על דין טיבול מצה בחרוסת שלפנ"ז ברמב"ם, כשמדבר (בהלכה ו) בדין אכילת מצה ומרור בזמן הבית, וז"ל "ואחר כך כורך מצה ומרור כאחד ומטבל בחרוסת כו'", והראב"ד משיג שם רק על מ"ש הרמב"ם "כורך מצה ומרור כאחת" (ש"זהו כהלל מ"מ זה הסדר לא דייק"20) אבל לא על הטיבול בחרוסת.
הערות
- 15. אבל להעיר מסמ"ק סקמ"ד בסופו "מצוה לעשות חרוסת זכר לטיט. . והא דאמרינן התם אע"פ שאין חרוסת מצוה הכי פירושו אין מצוה אלא גם חובה משום קפא". וראה גם ארחות חיים הל' פסח אות טז "כמו שאמרו במשנה שאין חרוסת מצוה ואינו אלא לזכר בעלמא", וכ"ה בכל בו ס"נ (יב, ב), ולפנ"ז בכל בו (יא, ד) "החרוסת מצוה מדברי סופרים זכר לטיט. . זכר לתפוח" (שנאמר בגמ' לדעת ראב"צ), ולהלן שם (יג, ב) וצריך להשקיעו בחרוסת מפני התולעת. . קפא כו'. ולהעיר מפיהמ"ש פסחים (פ"י מ"ג) דחרוסת "זכר לטיט", אף שמפורש שם אח"כ שאין הלכה כראב"צ.
- 16. על הרמב"ם כאן פ"ח ה"ח.
- 17. ומציין "עיין פסחים ד' קח ע"א". ובפשטות הכוונה בציונו היא רק ע"ז שמצה היא זכר לחירות, דאי' בגמ' שם "מצה צריך הסיבה" ופרש"י "כבני חורין שהוא זכר לגאולה". ועד"ז ברשב"ם שם.
- 18. ראה פסחים שם: מרור אין צריך הסיבה ופרש"י (ורשב"ם) "שהוא זכר לעבדות".
- 19. ראה א' התירוצים (על קושיית ס' המנהיג) בשו"ת הרדב"ז שם "כי יש במצה רמז לשני דברים כו'". וראה גם הגהות החת"ס לשו"ע או"ח ר"ס תעה, ומסיים "אך למאי דאמרינן מצה זו שאנו אוכלין על שלא הספיק וכו' והוה זכר לחירות א"כ אין מקום לחרוסת עם מצה". ולתי' הנ"ל (ולכאורה גם לשיטת הצפע"נ) אין מקום שיתחברו יחד החירות והשעבוד, ודלא כבב"ח שם. ברדב"ז שם עוד תי' "כי בחרוסת יש בו רמז לטיט ויש בו רמז לתחת התפוח עוררתיך כו'" (ראה לקמן ס"ח), ועד"ז בפר"ח שם סי' תע"ה ס"א ד"ה דעת הרמב"ם (בתי' הא'). ומה שהנ"ל לא תירצו כן י"ל לכאורה כי ברמב"ם לא נזכר כלל בחרוסת זכר לתפוח כ"א רק זכר לטיט.
- 20. ראה בארוכה במפרשים בביאור השגת הראב"ד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.