259

רואים במוחש בכל ענינים שמשתמשים בהם לשם חיבור שאי אפשר שישארו כך לעולם.

ג) השימוש במחט בטחון הרי ע"פ רוב — השימוש הוא דוקא בענינים של צורך היום, שאז מתירים בתרי דרבנן אפילו לכתחלה וכמובא בכ"מ. וע"פ כל הנ"ל הנה לדעתי בתחיבה אחת דמחט בטחון אין מקום לערעור כלל וכלל, ויש מקום לומר שאפילו בב' וג' תחיבות מותר, ועכ"פ לא יותר מענין דרבנן.

לא הארכתי בכל הנ"ל כפי הדרוש כי כבר האריכו בזה בשקו"ט בגוו"ר^* סי' יז-יט בספר טל אורות שהחזיק בדעת המשיב, ובס' ארחות חיים החדש סי' ש"ם, ומאסף לכל הדיעות בזה בספר קצות השלחן להרב אברהם חיים נאה חלק שמיני סי' קמ"ו סעיף י"ב עיי"ש בארוכה בכל הנ"ל.

דא"ג במה שהעיר כת"ר הראי' ממנחות הנ"ל, כיוון לדעת הגדולים הוא בקונטרס אחרון לשו"ע רבנו הזקן סי' ש"א בסופו, וכמו שהעיר ג"כ בקצות השולחן. . .

(ממכתב כא אלול, תשט"ו)

————————

במענה על מכתבו, והוא בהמשך להשקו"ט בענין חוט של מתכת ותפירה בו בהנוגע להלכות שבת, ומביא כת"ר כמה מרז"ל במכתבו שמשתמשים בלשון תפירה או חייטא, היינו תפירה בארמית, אף שהוא חוט של מתכת וכיו"ב.

ולפלא על הנ"ל, דכי תפירה כתיבא בקרא באיסורי שבת? חיובי שבת ילפינן ממלאכת המשכן, ואינו נוגע אם נקראים תפירה א"ל, אלא אם היתה המלאכה במשכן או עכ"פ דרכה בכך, ואף שבמשנה נקט הלשון תופר, הוא משום דיש בכלל מאתים מנה, אבל אין בכלל מנה מאתים, וכמו שבשאר לשונות המשנה ה"ז דוקא באופן שהי' במשכן ודרכו בכך, ופשוט.

דא"ג אף שאין נוגע להנ"ל, במה שהעיר ממ"ש ויתפרו עלי תאנה, אף שלא הי' להם חוטי משי או צמר או כיו"ב, ולכן לומד שהכוונה היא על אופן תפירה שהוא שלא כדרכו בימינו, ואין החומר נוגע, הנה אם משום הא, יכול לומר גם כן שבטח לא הי' מחט ובמילא תפרו באצבעים, היינו שעשו נקב בצפורן כו' וכו' ועל יסוד זה לחייב תפירה הפטורה לכל הדיעות. ובהנוגע לפועל הנה צ"ע מנין לכ' שלא הי' להם חוטי משי או צמר וכו' ורק הא פשוט שלא הי' להם חוט של מתכת דעלי' אנו דנין, כי הרי בן בנו של אדם הי' לטש כל חרש נחשת וברזל.

כן במ"ש שאין הבדל בין כלאים לשבת באיזה חומר תוכף השתי תכיפות,