225

ילד וילדה בישראל, שאף שצ"ל "חנוך לנער על פי דרכו"⁶³ דוקא, אין להסתפק רק בחינוך בעבודה "מוגבלת" שע"פ סדר ונוהג שבעולם, אף שזהו גם לפי סדר דקדושה, אלא צ"ל החינוך באופן שלמעלה מטעם ודעת⁶⁴, עד לאופן של עבודה דמסירת נפש.

ודוקא חינוך באופן כזה, מביא ד"גם כי יזקין לא יסור ממנה"⁶³ בענין הקיום והנצחיות של תוקף יהדותו של המחונך, דגם כאשר אינו נמצא בבית ומחיצות דקדושה, עומד חזק ותקיף בעבודת ה', ו"מקריב" (את גופו ונפשו הבהמית לה'⁶⁵), "אע"פ שאין (נמצא ב)בית" — דירה שבה מאירה קדושתו של הקב"ה בקביעות ובאופן גלוי (בביהכנ"ס וביהמ"ד), וגם "אוכל ק"ק", דענין דקדושה בתקפה נעשית אכילתו — מזונו וחיותו, "אע"פ ש(הסביבה) היא חריבה ואינה מוקפת במחיצה" — הגבלות דקדושה.

ועל ידי שכאו"א יחנך את עצמו ובני ביתו וסביבתו באופן כזה, ה"ז ממהר עוד יותר גמר זמן החינוך, שהוא עבודתנו דזמן הגלות (כדברי רז"ל⁶⁶), בביאת משיח צדקנו, ובנין בית המקדש השלישי⁶⁷, שיהא בנין נצחי, בנינא דקוב"ה⁶⁸, במהרה בימינו ממש, ובעגלא דידן.

(משיחות ש"פ ויק"פ תשמ"ה, ש"פ שמיני תשכ"ה)