ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לאפקודישיחה א222

222

תה שכינה, שאז נגמר ונתקדש המשכן בשלימות — לאחרי שנמשח ושרתה בו שכינה ע"י הקרבנות דאהרן³⁹, הרי מאז נחשב התחלת עבודה התמידית דמשכן בכל משך זמנו⁴⁰.

ולכן לא קשה זה שנעשו כל פרטי העבודה בכל הכלים תיכף לאחרי העמדתם (כפשטות הכתובים), לפי שבפרשה זו קאי ב"חינוך המשכן", ולא ב(התחלת) העבודה התמידית (הרגילה) במשכן⁴¹, ו"חינוך" יש בו תנאים שונים⁴².

וי"ל דלשיטתייהו אזלי: להרמב"ן, מה שהכתוב נחית כאן לפרש את כל העבודות הנעשים בכל הכלים תיכף לאחר סיפור הקמת כל כלי, אף שלמעשה לא נעשית העבודה בהם עד אחר גמר הקמת המשכן וכליו ומשיחתם⁴³, כי בזה בא הכתוב לבאר ענינו של כל כלי, והרמב"ן לשיטתו דס"ל⁴⁴ שהכלים הן הכשר להעבודה⁴⁵ "מפני שנצטווינו לשום לחם לפני ה' תמיד וצוה אותנו בהכשר העבודה הזאת שהיא לשום אותו בשולחן מתואר כן ושיסודר לנו שתהי' ההדלקה הזו במנורה של זהב משקלה וענינה כן וכן והנה הם תשמישי קדושה", וחולק על דעת הרמב"ם⁴⁶ שהכלים הם מחלקי המקדש ונכללים בהציווי דועשו לי מקדש.

משא"כ לדעת רש"י בפשש"מ י"ל דס"ל כדעת הרמב"ם, שכל הכלים מחלקי המקדש הם⁴⁷, ולכן מובן שזה שנאמרו כל פרטי העבודה הנעשים בכל הכלים תיכף לאחר העמדתם — אף שפשוט דאין להקריב בהכלי לפני בנין והקמת כל המשכן, שנשלם דוקא כאשר כולו קיים וכל הכלים על מקומם⁴⁸ — הוא לפי שבפרשה זו קאי ב"חינוך המשכן", כנ"ל.

ד. אבל צריך ביאור: למה הי' חינוך המשכן (בשמיני למילואים) באופן כזה — הקרבה על המזבח לפני הקמת חצר אוהל מועד?

הערות

39. ראה פרש"י שמיני ט, כג.
40. ראה הערה הבאה.
41. במלבי"ם כאן (פסוק כט) דהקרבה על המזבח לפני שהקים הקלעים הוא לפי שהי' לו עדיין דין במה. ולפי משנ"ת בפנים אין מוכרח לומר שהי' לו דין במה בשמיני למילואים אלא שהי' גדר מיוחד דחינוך המשכן [ומה שממשיך במלבי"ם "ולא נתחנך המזבח עד למחר בשחרית לכן הקריב קודם הקמת הקלעים" צ"ע. ואכ"מ].
42. ועפ"ז מובן גם שלא הוצרך משה לקדש מהכיור לפני כל עבודות הנ"ל, שציווי זה הוא "בבואם אל אוהל מועד ובקרבתם אל המזבח" (מ, לב), היינו כאשר העבודה נעשית ע"י (משה) אהרן ובניו בתור כהנים (ראה רש"י שם, לא), משא"כ התחלת העבודה דיום שמיני למילואים שהיתה ע"י משה (כפרש"י). וראה גם צפע"נ עה"ת (פרשתנו מ, לא), אלא שהוא כתבו ביחס לז' ימי המילואים, ד"אז לא הוה רק גדר במה מחמת פירוק והקמה" (וכן כתב להלן שם ד"ה ברש"י). וראה מלבי"ם שם (פסוק כט ופסוק לא) שלא רחצו מהכיור לפנ"ז.
43. רמב"ן מ, יז.
44. בהשגות לסהמ"צ מ"ע לג.
45. ו"עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצוה בפ"ע" (רמב"ן בהשגות שם).
46. סהמ"צ מ"ע כ. שם שורש יב.
47. להעיר מפרש"י תרומה עה"פ (כה, ח) "ועשו לי מקדש — ועשו לשמי בית קדושה". ולכאורה נעשה בית קדושה כאשר "ושכנתי בתוכם", ששורה בו שכינה, שזהו רק לאחרי הקמתו במילואו עם כל הכלים (וראה שם, ט ובפרש"י שם) ולאחרי גמר חינוך שלו. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 172.
48. ראה רמב"ם ריש הל' ביהב"ח "מ"ע לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות", והרי לא נעשה "מוכן" עד שישנם כל הכלים על מקומם. וראה בארוכה לקו"ש חי"א ע' 116 ואילך בכ"ז, ובביאור דעת הרמב"ם ורמב"ן במ"ע ד"ועשו לי מקדש".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.