214

נאמר ולא נכר שוע לפני דל", וזהו הטעם שהכתוב מדגיש יחוסם — הרי אפשר לומר בפשטות, שהסיבה לכך ששניהם נבחרו להורות ולפקח על מלאכת המשכן היא מפני גודל חכמתם, והיינו דזה שאהליאב שוה לבצלאל "בהוראת מלאכה זו לאומנים ויהא ראש כמוהו"²² הוא מפני ששווה לבצלאל ב"חכמת לב" [ואדרבה: למאי נפק"מ ענין של יחוס כאשר מדובר אודות ענין הדורש "חכמת לב"?].

ועפ"ז מנ"ל לרש"י לחדש שטעם השוואתם הוא "לקיים מה שנאמר ולא נכר שוע לפני דל"²³ [והרי זה שהכתוב מייחסם כו' אינה קושיא כלל, שכ"ה דרך הכתובים (וכבנדו"ד גופא, שהכתוב מייחסם גם לעיל בפ' תשא), כנ"ל]?

לכאורה אפשר לתרץ, כי מאריכות לשון הכתוב כאן מוכח שבצלאל הי' העיקר²⁴ [היינו שנוסף לזה שבפ' תשא²⁵ מאריך הכתוב רק אודות בצלאל ומוכח שהוא לבדו הי' ראש כל האומנים, הנה גם מהכתובים דפרשתנו משמע שבצלאל הי' העיקר], שהרי בתחילה יש אריכות בכתוב אודות מעלת בצלאל — "ראו קרא ה' בשם בצלאל גו' וימלא אותו רוח אלקים בחכמה גו' ולחשוב מחשבות גו' ובחרושת אבן גו' בכל מלאכת מחשבת"²⁶, ורק אח"כ ממשיך בכתוב²⁷ "ולהורות נתן בלבו הוא ואהליאב גו' מלא אותם חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש גו'", ומשמע מזה²⁸, שחכמת בצלאל גדלה משל אהליאב. וא"כ קשה מדוע השווה אותם לענין הוראת המלאכה? ולכן פירש"י שהוא כדי "לקיים מה שנאמר ולא נכר שוע לפני דל".

אבל עפ"ז אינו מובן לאידך גיסא: אם חכמת בצלאל אמנם גדלה משל אהליאב — כיצד ניתן להשוותם אך ורק כדי לקיים "ולא נכר שוע לפני דל"? הרי כשם שאין לישא פנים לעשיר מפני עושרו, כך אין מקום לישא פנים לדל כשאינו ראוי לכך — רק כדי להשוותו לעשיר!

גם צריך להבין:

א) מדוע יש צורך להדגיש את הענין ד"לא נכר שוע לפני דל" על ידי השוואת בצלאל ואהליאב (ובפרט שהחילוק ביניהם הוא לא בענין של "שוע" ו"דל" בפשטות אלא בענין היחוס) — כאשר תוכן הענין ד"לא נכר שוע לפני דל" מפורש בכתוב לפנ"ז, ובקשר לעשיית המשכן — הציווי דמחצית השקל, שמפורש בו²⁹ "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"? (ובפרט שהיו שתי נתינות של מחצית השקל (אחת לתרומת האדנים ואחת לקנות מהם קרבנות ציבור³⁰) אשר בלשון רש"י³¹ — "הושוו בהם עניים ועשירים").