213

מעלה בין מצד האב בין מצד האם שבזה מתקיים טפי מ"ש. . ולא נכר שוע וכו'".

[ויש לומר שזהו גם בהתאם למ"ש בנוגע לאהליאב "מן הירודין שבשבטים מבני השפחות", היינו שפחיתותו שייכת ליחוס האם, ולכן מסתבר לומר, שגודל היחוס של בצלאל הוא (לא רק מצד האב אלא גם) מצד האם].

ועפ"ז מתורץ מדוע לא פרש"י עה"פ "בצלאל גו' בן חור" שבפ' תשא דחור בנה של מרים הי' — כי בפ' תשא אפשר לומר בפשטות, שהכתוב רוצה לייחס את בצלאל לחור מצד מעלותיו של חור המפורשות בכתוב (ובפרש"י) כנ"ל ס"א; ורק בפרשתנו, שבה עיקר הכוונה היא להדגיש ש"לא נכר שוע לפני דל", מוסיף רש"י שהיחוס לחור בא לתאר מעלת יחוסו של בצלאל (גם) מצד האם¹⁸, כנ"ל.

אלא שעדיין השאלה במקומה עומדת: גם אודות אהליאב כבר נאמר לעיל בפ' תשא¹⁹ (בדיבור ה' אל משה) — "ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן", ושם לא פירש רש"י כלום. ואת"ל שכוונת הכתוב בהזכרת יחוסו של בצלאל ואהליאב היא להדגיש הענין ד"לא נכר שוע לפני דל" — הו"ל לרש"י לפרש זאת לעיל בפ' תשא [ואמנם כן הוא במדרש²⁰ (שהוא מקורו, לכאורה, של פרש"י זה), שתוכן ענין זה ("שגדול וקטן שוין לפני הקב"ה") הובא לעיל על הפסוקים דפ' תשא].

ועכצ"ל שכ"ה דרך הכתובים לייחס אדם אחרי אביו ושבטו ואין הכרח לומר (ע"ד הפשט) שכוונת הכתוב בפ' תשא היא ללמד ד"לא נכר שוע לפני דל" — וא"כ מהו הקושי בפשטות הכתובים דפרשתנו שהכריח את רש"י לפרש שהכוונה כאן היא "לקיים מה שנאמר ולא נכר שוע לפני דל"?

ג. ונראים דברי הלבוש²¹, שקשה לרש"י השינוי בלשון הכתובים, דלמעלה (בפ' תשא¹⁹) כתיב ואני הנה נתתי אתו את אהליאב וגו' ואתו י"ל פירושו שנתנו אתו (את — הטפל) לשרתו במלאכה זו לא שיהי' ראש אומנים כמותו, אבל בפרשתינו אומר משה להורות נתן בלבו הוא ואהליאב משמע שיהא שוה לבצלאל בהוראת מלאכה זו לאומנים, שיהא ראש כמוהו, לכך פרש"י כאן (דוקא) אהליאב משבט דן כו' לקיים מה שנאמר לא נכר שוע לפני דל²².

אבל עדיין אינו מובן:

מהו ההכרח דזה שהשוה המקום את אהליאב לבצלאל הוא "לקיים מה ש