ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לאויקהלשיחה ג212

212

יהודה", ושם לא פירש רש"י כלום. ואם קשה לרש"י מדוע מייחס את בצלאל אחרי אבי אביו — הו"ל לפרשו לעיל בפ' תשא⁹?

ב) אף את"ל ש"חור הי' עיקר ייחוס של בצלאל", מהו הכרחו של רש"י שזה שהכתוב מייחסו לחור הוא להיותו בנה של מרים (שלא נזכר בכתוב) — והלא אפ"ל בפשטות, שזהו מפני מעלתו של חור עצמו.

וכדמוכח משני המקומות הנ"ל גודל מעלתו של חור — (א) רק אהרן וחור עלו עם משה בעת מלחמת עמלק (ובפרט ע"פ פרש"י שם¹⁰ "מכאן לתענית שצריכים שלשה לעבור לפני התיבה כו'" — וחור הי' אחד מהשלשה); (ב) בעליית משה להר אמר "אל הזקנים. . אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם" — הרי שגדלה מעלתו של חור (אפילו) על שבעים הזקנים.

עוד זאת: בפרש"י לעיל¹¹ מובא שבעת עשיית העגל הי' חור מוכיח את בני ישראל והרגוהו, כלומר: (א) בעת שאהרן השתדל רק לדחות את בנ"י¹² — הנה חור "הי' מוכיחם", (ב) ומשום זה נהרג, היינו העילוי דמסירת נפש על קדוש השם.

וא"כ, מנ"ל לרש"י לחדש שכוונת הכתוב היא לייחס את בצלאל ל(חור להיותו בן) מרים — ולא¹³ לחור עצמו¹⁴?

ב. ויש לומר, שפרש"י "חור בנה של מרים הי'" אינו דיבור בפ"ע, אלא הוא התחלת פרש"י שלאח"ז על הפסוק⁷ "ולהורות נתן בלבו הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן", וז"ל: ואהליאב¹⁵, משבט דן מן הירודין שבשבטים מבני השפחות והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן והוא מגדולי השבטים לקיים מה שנאמר¹⁶ ולא נכר שוע לפני דל.

כלומר: כוונת הכתוב בהזכרת יחוסם של בצלאל ואהליאב היא להדגיש הריחוק שביניהם, שבצלאל הוא "מגדולי השבטים" ואהליאב "מן הירודין שבשבטים" — ומכל מקום "השוהו המקום לבצלאל"; ומטעם זה מדגיש הכתוב "בן חור", ופרש"י "בנה של מרים הי'" — "להודיע¹⁷ גודל יחוסו מגדולי היחס וה

הערות

9. בגו"א כ' שפרש"י זה בא בהמשך לפרש"י לפנ"ז (פרשתנו לה, כז) שהנשיאים נתעצלו בנדבת המשכן ולכן "נחסרה אות משמם", משא"כ בצלאל שמסר נפשו על המלאכה (כפרש"י לקמן לז, א) הכתוב מייחסו. אבל אינו מובן: מכיון שהכתוב מייחסו כן גם בפ' תשא — מנ"ל לרש"י שזהו הטעם לייחוסו כאן? ועוד.
10. בשלח יז, י.
11. תשא לב, ה ד"ה ויאמר.
12. רש"י שם, ב. שם, ה.
13. ראה גם תנחומא (פרשתנו ד) ושמו"ר (פרשתנו פמ"ח, ג) "מה צורך לחזור להזכיר כאן (חור) כו'". וצע"ק בכמה מפרשי רש"י שפירשו כן כוונת רש"י כאן. וראה הערה הבאה.
14. ע"ד הדרוש וההלכה י"ל שכוונת רש"י לתרץ: מכיון שבנ"י הרגו את חור במעשה העגל, איך יתכן להדגיש לבנ"י שמו של חור (ובפרט בקשר לעשיית המשכן שהוא כפרה על חטא העגל — נסמן לקמן הערה 40)? ע"ד האיסור להזכיר לבע"ת מעשיו הראשונים (משנה ב"מ נח, ב). ומתרץ, שהזכרת חור כאן היא רק כדי לייחסו למרים (משא"כ בפ' תשא שאין קושיא זו). וראה עד"ז במלאכת הקודש על פרש"י כאן. ולהעיר גם מצידה לדרך (בסופו) ופני דוד (להחיד"א) כאן.
7. לקמן פסוק לד.
15. ע"פ המבואר בפנים תומתק הגירסא בדפוס ראשון ושני וכת"י רש"י שתח"י, שהד"ה של רש"י הוא "אהליאב" (לא — ואהליאב, כלשון הכתוב) — להדגיש שאי"ז העתקת לשון הכתוב, אלא זהו לשון רש"י, ובא בהמשך לד"ה חור.
16. איוב לד, יט.
17. משכיל לדוד פרשתנו כאן.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.