203

שיחה ב

א. "וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים הביאו"¹, ופרש"י "וכל איש אשר נמצא אתו" — "תכלת או ארגמן או תולעת שני או עורות אילים או תחשים כולם הביאו".

ולפום ריהטא נראה שכוונת רש"י היא לבאר שהוא"ו ("וארגמן ותולעת וגו'") אינו ו' המוסיף (שרק מי אשר "נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני וגו'" — כל הדברים המנויים בכתוב — הביא (כולם), אבל מי שלא נמצאו אצלו כל הדברים כולם לא הביא (אף א' מהם)), אלא או או קאמר, דכל איש אשר נמצא אתו תכלת או ארגמן או תולעת שני וגו', כל אחד מהם הביא מהנמצא אתו.

וההכרח לפרש כן² הוא מלשון הכתוב גופא: "וכל איש אשר נמצא אתו". דאת"ל דרק מי שהיו לו כל הדברים הביא, הול"ל "אשר נמצאו אתו", לשון רבים, שנמצאו אתו כל הדברים. ומכיון שנא' "אשר נמצא אתו", ל' יחיד, הרי שמדובר על כל דבר בפ"ע — תכלת או ארגמן או תולעת שני וגו'.

אבל צריך להבין:

א) מהי הקס"ד בכלל לפרש כוונת הכתוב שדוקא מי שהיו בידו כל הדברים הביא³, ומי שהיו בידו רק חלק מהם לא הביא? לא מסתבר כלל, ובפרט בפשוטו של (מקרא, ובמילא בפשוטו של) הענין שמי שרוצה לנדב רק א' מהדברים לא יוכל להביא! ולמה הוצרך רש"י להודיענו דבר פשוט כ"כ?

[ואין לומר שליתר הבהרה "רצה (רש"י). . לבאר מה שאין צריך ביאור" — דא"כ "למה לא ביאר כן ב(פסוק⁴) חח ונזם וכו' שהם הראשונים בכתוב", דמ"ש שם "כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב", הכוונה או או קאמר, חח או נזם או טבעת כו'⁵].

ב) מכיון שרש"י מאריך וכותב (כמעט) כל המינים⁶ — למה דילג רש"י והשמיט מהכתוב ב' מינים (תיבות) — "ושש ועזים"?

ב. יש מפרשים⁷ המבארים, שרש"י בא ליישב רק המשך לשון הכתוב, שנראה כסתירה: מתחיל "וכל איש אשר נמצא אתו" לשון יחיד ומסיים "הביאו" ל' רבים; ולכן מפרש רש"י דמה שנאמר "וכל איש אשר נמצא אתו" (ל' יחיד) הוא משום שקאי על כל דבר בפ"ע — כל