197
שאין צריכים בשמים כי אין הנפש דואבת (ע"ד דברי הר"ן הנ"ל)].
ו. והנה אף שכמה ראשונים הביאו הענין דנשמה יתירה כטעם על ברכת בשמים במוצאי שבת — הרמב"ם לא הזכירו, וז"ל (בהל' שבת49): ולמה מברכים על הבשמים במוצאי שבת מפני שהנפש דואבת ליציאת שבת50 משמחין אותה ומיישבין אותה בריח טוב.
ואף שבהגה"מ מציין ע"ז למאמר הגמ' "נשמה יתירה כו'", ומשמע שכוונתו לומר ולפרש דמ"ש הרמב"ם "הנפש דואבת ליציאת שבת" היינו מ"ש בגמ' שבמוצ"ש נוטלין מהאדם את הנשמה יתירה שניתנה לו — הנה מסתימת לשון הרמב"ם "מפני שהנפש דואבת ליציאת שבת"
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.