ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לאתשאשיחה ב196

196

שבת, מאחר שבשבת יש מנוחה שלימה, הדרושה לשלימות העונג והשמחה)];

משא"כ לדעת התוס', זה שיש מנוחה ביו"ט אינה אותה האיכות של מנוחה דיום השבת (כנ"ל סעיף ג) ואין מנוחה זו פועלת שינוי גברא להקרא בשם "נשמה (יתירה)" של האדם, כי נשמה יתירה יש רק באותו הגדר דמנוחה שלימה, "מנוחת מרגוע" מכל מלאכה שבשבת.

[וכמפורש ברשב"א שם²⁰: "וי"מ נשמה יתירה דהיינו המנוחה והעונג שהנפש מוצאה בשבת כאילו היא נשמה יתירה וכשעובר ממנו ונכנס בימי⁴³ הטורח והענוי כאילו אבדה ממנו נשמה יתירה והוא נחלש. ולפי פירוש זה, בשבת הוא שנתוספה בו נשמה מפני שהוא יום מנוחה ואפילו ממלאכת אוכל נפש משא"כ ביום טוב"⁴⁴].

וי"ל שזוהי גם כוונת אדה"ז בכתבו²⁷ שביו"ט "אין לאדם נשמה יתירה כלל" — אף שגם ביו"ט יש מנוחה, וכן יש חיוב עונג ושמחה⁴⁵ — כי חידוש זה שבשבת, השינוי גברא שע"י "אני ה' מקדישכם", לא נתפרש (כ"כ) ביו"ט.

והטעם שמדייק להוסיף הדגשה זו — כי בזה מבוארים דבריו בטעם שאין מברכין על הבשמים במוצאי שבת ליו"ט — "לפי. . שתענוג יו"ט ושמחתו⁴⁶ משיב את הנפש"¹⁰, שמזה מובן, שבעצם היו צריכים לבשמים אלא שתענוג יו"ט ושמחתו הם במקום בשמים (שהם משיבים את הנפש)⁴⁷, והיינו דמכיון שאין ביו"ט נשמה יתרה כלל, לכן הנפש דואבת (גם) מיציאת שבת ליו"ט, אלא שמשיבין אותה, היינו שאין מניחין אותה לצאת ע"י תענוג יו"ט ושמחתו לפני זה⁴⁸, ע"ד פעולת הבשמים לאחרי שיצאה ביציאת השבת.

[משא"כ אם הי' איזה ענין של "נשמה יתירה" ביו"ט, גם אם לא הי' באותו האופן כמו בשבת, אזי הי' מקום לומר

הערות

20. ח"ג סר"צ. הובא באבודרהם סדר מוצאי שבת ופירושו (סדר הבדלה).
43. כ"ה ברשב"א לפנינו. ובאבודרהם שבהערה 20 העתיק "נשמה יתירה וכשנכנס לימי". וראה ספר הפרדס שם: והנה הוא במחשבה מעתה ובטורח ובעסק, ונפשו אינה שמחה כאשר בתחלה.
44. בארחות חיים ובכל בו שבהערה *8: לפי שאין נפש יתירה בי"ט אחר שיש בו טורח מאשר יאכל לכל נפש שיעשה בו.
27. או"ח סתצ"א ס"א.
45. ראה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רמב ובקו"א שם סק"ב. סי' תקכט.
46. ברא"ש (פסחים שם פ"י ס"ט) שנסמן על גליון שו"ע אדה"ז — (ב' הלשונות אלא בשינוי סדר) "שמחת יו"ט ותענוג". וכן באור זרוע שבהערה *8 "תענוג יו"ט ושמחתו". אבל בתוס' פסחים שם שמחת יו"ט[ednref_48_*]. ועד"ז בארחות חיים וכל בו "ונהנית ג"כ משמחת יו"ט". ובשו"ת הרשב"א שם ובמ"מ לרמב"ם שם הזכיר רק עונג — "עונג יו"ט עולה כבשמים". ואדה"ז לשיטתו דיש עונג ושמחה ביו"ט, כנסמן בהערה שלפנ"ז.
10. או"ח סתע"ג ס"ו.
47. להעיר משינויי הלשונות בראשונים הנ"ל (שבהערה הקודמת): בתוס' פסחים: מועיל כמו בשמים. ועד"ז בשו"ת הרשב"א "עולה כבשמים". ובאור זרוע "משיבה נפש שאבדה". בארחות חיים וכל בו "הכנסת יו"ט לנפש במקום בשמים". וברא"ש שם "דמחמת שמחת יו"ט ותענוג אין אדם מרגיש בחסרון הנפש". ואכ"מ.
48. וזהו חידוש עיקרי לגבי פעולת הבשמים, הבאים (לאחרי תפלת ערבית) ביחד עם הדה"נ, היינו לאחרי יציאת השבת (ובמילא יציאת הנשמה יתירה) — משא"כ תענוג ושמחת יו"ט פועלים בהוספת יו"ט שבהש"ק, ואין יציאת הנשמה יתירה מעיקרא. ולהעיר שבסעודה ג' דש"ק שנמשכה במוצ"ש שחל ביו"ט ואכל בלילה אומר יעו"י. [edn_48_*] ) ואולי נכלל עונג בהמשך לשון התוס' "ואכילה ושתי'" — ראה שו"ע אדה"ז שנסמן בהערה שלפנ"ז. וראה לשון רש"י בביצה ותענית שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.