168

עד") הי' המקום ששם דבר אתו השם, ונמצא, שבאהלו של משה היו שני ענינים: (א) "בית ועד למבקשי תורה", (ב) המקום שבו דבר ה' אל משה.

והנה סדר זה שבאהלו של משה לא נהג אלא עד שהוקם המשכן, כפרש"י שם¹⁹ "והדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר. . משהוקם לא נדבר עמו עוד אלא מאוהל מועד", ז.א. שלאחר הקמת המשכן עברו שני ענינים אלה שבאהלו של משה למשכן.

וכמו שמצינו, שנוסף לזה שהמשכן הי' המקום שבו דבר ה' אל משה, הי' המשכן "בית ועד" לישראל, מקום הקהלם של ישראל, כמפורש בכתוב²⁰ "למקרא העדה גו' ונועדו אליך כל העדה אל פתח אוהל מועד", וכן מצינו בבנות צלפחד שעמדו "לפני משה גו' וכל העדה פתח אוהל מועד"²¹ (ובפרש"י שם "בבית המדרש היו כו'"²²).

ה. ויש לומר, שזוהי כוונת רש"י כאן במ"ש "ונועדתי שמה — אתועד עמם":

פירושה של תיבת "אועד" שבכתוב הקודם "אשר אועד לכם גו' לדבר אליך" הוא קביעות מקום, כלשון רש"י "כשאקבע מועד כו' שם אקבענו לבא" (וכן "ונועדתי" דלעיל פ' תרומה, שפרש"י "כשאקבע מועד כו' אותו מקום אקבע למועד")²³, וכתרגום אונקלוס שהוא לשון הזמנה, והיינו שהוא מיועד ומיוחד²⁴ לענין מסויים;

אבל בפסוק דידן הכוונה היא לענין שני: "ונועדתי" לשון "אתועד עמם" מלשון "בית ועד"²⁵ (ובלשון הכתוב הנ"ל "ונועדו אליך כל העדה")²⁶. ומובן בפשטות הטעם שנאמר "לבני ישראל", כי הכוונה היא למקום הקהלת העדה.

[ונמצא, שב"אוהל מועד" — שני פירושים: (א) "אשר אועד גו' לדבר אליך" — מקום קבוע ומזומן לדיבור ה' אל משה. (ב) "ונועדתי שמה לבנ"י" — "בית ועד" של בני ישראל].

והטעם שרש"י מוסיף "(אתועד עמם) בדיבור" — כי בפסוק נאמר "ונועדתי שמה", היינו שאין זה רק "בית ועד" של ישראל בינם לבין עצמם²⁷, אלא המקום שהקב"ה "מתועד" עם ישראל²⁸, ולכן, צריך רש"י לפרש במה הוא ה"קשר" בין הקב"ה וישראל במקום זה, ולכן אומר "בדיבור".

ועפ"ז מתורץ ג"כ דיוק לשון רש"י "בדיבור" (ולא נקט כלשון הכתוב שלפנ"ז "לדבר"): "התועדות" זו שבין הקב"ה וישראל בדיבור, אינה רק בזה