166

ואולי כוונתו (כפי שמשמע מסיום דבריו), שהחידוש בכתוב זה הוא (לא קביעות מקום הדיבור, אלא) "שיהי' שם הדיבור בקביעות" (ולא רק עראית).

אבל קשה לפרש כן לשון רש"י, "כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו", ואילו לפירושו, אין ההדגשה על קביעת המקום, אלא על קביעת הזמן, שהמלך מדבר עם עבדיו באופן קבוע.

ב. לכאורה אפשר לפרש כוונת רש"י בפשטות:

עיקר הקושי בכתוב שאותו בא רש"י לתרץ הוא מ"ש "ונועדתי שמה לבני ישראל"⁶, שמזה מוכח שהכוונה לענין השייך (לא רק למשה בלבד, אלא) לכל ישראל.

ועפ"ז צריך לומר, לכאורה, שאין הכוונה ב"ונועדתי" כאן ל"אתועד עמם בדיבור" (שזה אינו אלא למשה), אלא הוא בתוכן "ונועדו אליך"⁷, להתוועד ולהקהל יחד⁸, דקאי על השראת השכינה במשכן⁹, שהיא לכל ישראל (וכמ"ש אח"כ¹⁰ "ושכנתי בתוך בנ"י. . לשכני בתוכם").

[משא"כ בפ' תרומה שמפורש "ונועדתי לך", עכצ"ל שזהו ענין השייך רק למשה, ולכן פרש"י "כשאקבע מועד לך לדבר עמך"; וגם בפרשתנו שנאמר "אשר אועד לכם שמה (לדבר אליך שם)", ומ"מ פרש"י (כנ"ל) "כשאקבע מועד לדבר אליך שם כו'" (ולא פי' ש"אועד לכם" הו"ע בפ"ע, וקאי על השראת השכינה במשכן לבנ"י) — מובן הטעם, כיון שנאמר "לדבר אליך" (ולא "ודברתי אליך"), שמשמעו, שזוהי מטרת ה"אועד לכם"].

וזהו ששולל רש"י בפירושו וכותב "אתועד עמם בדיבור", שגם כאן הכוונה לקביעת מקום בשביל דיבור¹¹ (ולא השראת השכינה במשכן, שהיתה (לא בזמן מועד, אלא) בתמידות).

ולתרץ איך אפשר לומר ש"ונועדתי שמה לבני ישראל" פירושו "אתועד עמם בדיבור", כשלא מצינו אף פעם שהקב"ה ידבר לבני ישראל ממקום זה — ע"ז מביא רש"י משל "כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם":

כשם שמלך הרוצה למסור דבר מה לעבדיו, אין הכרח שהמלך עצמו ידבר אליהם בכל פעם, אלא המלך עצמו מדבר אל שריו ומשרתיו, והם מוסרים את דברי המלך — כן הוא בנמשל, שהפירוש ב"ונועדתי שמה לבני ישראל" הוא, שהקב"ה קובע מקום לדבר עם בני ישראל כמו מלך המדבר עם עבדיו, שהדיבור מגיע אליהם (לפעמים) באמצעות שר כו', וכן מגיע דיבור ה' לבני ישראל על ידי משה רבינו.

ויש לומר, שכן הי' בפשטות, דכאשר רצה השם למסור ציווי לבנ"י, נקהלו