145

מלשון הכתובים כאן מובן, כנ"ל, שדברים אלו כבר היו ברשותם של ישראל ולא היתה חסרה אלא קיחת הגזברים; ולכאורה: בשלמא כסף זהב ונחושת — כבר למדנו לעיל שבנ"י שאלו מהמצרים "כלי כסף וכלי זהב גו'"²⁹ (ולאחר זה ביזת הים, כמפורש בפרש"י³⁰ שבנ"י מצאו בים "תכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות" של המצרים), ומובן שהיו אצל בנ"י מן המוכן; אבל "מאין היו להם במדבר" צבע תכלת (שהוא מדם חלזון) או צבע ארגמן וכו'? ובכלל אינו מובן שביציאתם ממצרים ילקחו בנ"י עמהם לצרכיהם במדבר צלוחיות של צבעים.

ולכן מפרש רש"י, ש"תכלת" היינו — "צמר³¹ צבוע בדם חלזון"³², וכן "וארגמן" פירושו "צמר³¹ צבוע ממין צבע ששמו ארגמן", ואין שאלה כלל מאין היו להם דברים אלה במדבר, כי מפורש בקרא שהיו להם הרבה צאן עוד בהיותם במצרים (וכדברי משה לפרעה "בצאננו ובבקרנו נלך"³³, וביציאת מצרים מפורש שלקחו אתם "צאן ובקר מקנה כבד מאד"³⁴) — וא"כ מובן ולא ייפלא שהי' נמצא אצל בנ"י הרבה צמר³⁵, כולל — צמר צבוע בצבעים שונים¹⁵.

וכדי שיהי' ברור ופשוט כיצד הי' אצל ישראל מן המוכן "שש", מוסיף רש"י ומדגיש — "ושש הוא פשתן", שכבר הביא רש"י בפירושו³⁶, שפשתן גדל במצרים, ובמילא מובן, דכאשר "וינצלו את מצרים"³⁷ לקחו עמהם גם פשתן.

ועפ"ז — שגם בפירושיו הקודמים בא רש"י לבאר "מאין היו להם במדבר" הדברים המנויים בכתוב — מתורץ בפשטות דיוק הט"ז³⁸ בפרש"י דידן, שמתחיל רש"י פירושו בתוס' וא"ו³⁹, "ומאין היו להם במדבר" — "ולא אמר מאין בלא וא"ו".

[בט"ז³⁸ מתרץ שהי' "קשה ל"ל עצי שטים. . די לומר ושטים. . מש"ה כתב ומאין הי' להם, פירוש דקשה עוד מאין הי' כו', וצ"ל דהכתוב קאי על מה שנטע יעקב במצרים וע"ז אמר עצי, מאותן שטים שהיו כבר מנטיעת יעקב".

אבל צ"ע בתירוצו, שהרי מצינו עד"ז בכ"מ בפרש"י [שמתחיל פירושו בשאלה (כמו "למה נסמכה כו'" וכיו"ב) ובמפרשים ביארו שעיקר השאלה שרש"י בא