137
שם "תחש" בארמית, אלא זהו תיאור מראהו של התחש, "ששש. . בגוונין שלו".
אבל גם פירוש זה דחוק הוא, שהרי (כמדובר כמ"פ) אין ענינו של פרש"י עה"ת להעתיק ולפרש את דברי התרגום.
ג. ויש לומר הביאור בזה — בפשטות:
רש"י בפירושו "מין חי'" לא בא לשלול הפירוש שתחש הוא "מין בהמה"16, אלא לשלול קס"ד ש"תחש" הוא שם צבע, ופירוש "עורות תחשים" הוא כמו "עורות אילים מאדמים", דכשם ש"עורות אילים מאדמים" פירושו עורות אילים ש"צבועות היו אדום לאחר עבודן"17, כן יש מקום לפרש "ועורות תחשים", שצבעו עורות בצבע הנקרא "תחש" [וע"ד הדיעות שמצינו בירושלמי18, ד"ר' יהודה אומר טיינין לשם צובעו נקרא" (עורות אילים צבועות היו עורות תחשים ונקראים תחשים על שם צבע שדומה לתחשים. קה"ע), ור"נ אומר גלקטינין (שם צבע19. קה"ע20)].
ולכן כ' רש"י ד"תחשים — מין חי'", וכוונתו בפשטות, שלקחו עורות של מין חי' ששמה תחש ולא שלקחו עורות (אילים) וצבעו אותם בצבע תחש21.
[והכרחו של רש"י בפשטות הוא, דאם הכוונה שצבעו את העורות (אילים) ב(צבע של) תחש — הול"ל "עורות אילים מאדמים ותחשים" (וכיו"ב), ולא "ועורות תחשים"; ומזה שהכתוב מוסיף "ועורות תחשים" מובן, שאין אלו העורות שעליהם מדובר לפנ"ז ("עורות אילים")22, אלא שהם עורות של תחש (ותחש הוא "מין חי'")].
וזהו גם ההמשך בדברי רש"י "לכך מתרגם ססגונא ששש ומתפאר בגוונין שלו":
בזה בא רש"י להביא ראי' מהתרגום שאינו סתם שם צבע, שצבעו בו העורות, אלא שהוא מין חי', דתחש מתורגם "ססגונא", שהחי' "שש ומתפאר בגוונין שלו"23.
ולכן לא כתב רש"י בקיצור "כתרגומו ססגונא", כי אז הי' מקום לפרש שכוונת התרגום היא ש"תחש" הוא צבע המורכב מצירוף הרבה גוונים, או24 "ססגונא" פירושו ששה גוונים (ע"ד הדיעה בתנחומא שבעור התחש יש ששה
הערות
- 16. להעיר מס' זכרון (על פרש"י) ומשכיל לדוד כאן, שאין כוונת רש"י חי' ולא בהמה, אלא למין חי', וחי' משמע נמי בהמה. אבל בבאר בשדה כ' שהדברים דחוקים.
- 17. ל' רש"י כאן.
- 18. שבת שם.
- 19. וראה שירי קרבן לירושלמי שם בביאור החילוק בין ב' הדיעות.
- 20. וראה ערוך (ערך טיינון) שפירש שהוא צבע תכלת. ובמוסף הערוך (ערך גלאקסינון) שהוא מין חולדה יקרה וחשובה הגדילה במדינת צפון. ולפ"ז נמצא שהחילוק בין ר"י ור"נ הוא אם הי' רק צבע או מין חי' טמאה. וראה ערוך השלם במקומות הנ"ל. ועוד. ושקו"ט במלאכת הקודש (על פרש"י כאן) בפי' דעת ר"י ור"נ בבבלי (שם כח, א). ואכ"מ.
- 21. להעיר גם מהמשך לשון התנחומא (בדברי ר"נ) "ועורות תחשים למה דכתיב אורך היריעה האחת שלשים באמה מי מביא לך יריעה של שלשים אמה אלא מעשה נסים לשעה שנבראה ונגנז".
- 22. ודוחק לומר שהכוונה לעורות סתם, מאיזה בהמה וחי' (לאו של אילים דוקא), צבועים בצבע הנקרא תחש — כי לא מסתבר שהכתוב לא יפרט מאיזה מין צ"ל העורות, ובפרט שכל דבר שבנדבת המשכן נאמר באופן מפורט.
- 23. אבל ראה נתינה לגר על תרגום כאן.
- 24. וראה עוד פירוש בערוך ערך ססגון.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.