136

[ועפ"ז מובן גם הטעם שנקט רש"י "לא היתה אלא לשעה", שזהו ע"ד לשון הבבלי "ולפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז" — ולא כהירושלמי "כמין חי' טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה", או כלשון ר' נחמי' בתנחומא "מעשה נסים היתה ולשעה שנבראת בו בשעה נגנזה"¹¹ — כי בפשוטו של מקרא אין הכרח שהיתה כאן בריאה מיוחדת או מעשה נסים (וכן מעשה מיוחד של גניזת התחש), אלא רק ש"לא היתה אלא לשעה", ולכן נשכח זכרו בתנ"ך⁹].

וכן מובן זה שרש"י ממשיך "והרבה גוונים היו לה", דכיון שאין זו חי' ידועה (כי "לא היתה אלא לשעה"), צריך רש"י לפרש במה מיוחדים עורות תחשים, שבגלל זה ציווה ה' להביאם לתרומת המשכן¹² (ובפרט שלא נאמר בקרא שצריכים לצבוע העורות, כמו שפירש ב"עורות אילים — מאדמים"), ולכן פרש"י ש"הרבה גוונים היו לה" (ואין זקוקים לצביעה).

אבל צ"ע מהי אריכות לשון רש"י "לכך מתרגם ססגונא ששש ומתפאר בגוונין שלו", דלכאורה הי' מספיק לכתוב בקיצור "כתרגומו (ססגונא)", שמזה מוכח שיש לתחש הרבה גוונין; ומהי הדגשת רש"י (א) "לכך מתרגם כו'", (ב) סיומו בפירוש דברי התרגום "ששש ומתפאר בגוונין שלו"?

והנה לכאורה דברי רש"י (בפירוש התרגום) מקורם בגמ'¹³, שהגמ' מפרשת דברי רבי נחמי' ש"מכסה אחד [של עורות אילים מאדמים ועורות תחשים] הי' ודומה כמין תלא אילן", ש"ה"ק כמין תלא אילן הוא שיש בו גוונין הרבה ולא תלא אילן דאילו התם טמא והכא טהור, א"ר יוסף אי הכי היינו דמתרגמינן ססגונא ששש בגוונין הרבה" — וזהו כלשון רש"י "לכך מתרגם ססגונא ששש ומתפאר בגוונין שלו".

אבל כבר נת' כמ"פ שאין דרכו של רש"י בפירושו עה"ת להעתיק לשונות חז"ל כ"א רק הנוגע לפירוש פשוטו של מקרא, ומה נוגע אריכות לשון (הגמ' ו)רש"י לפירוש תיבת "תחש"?

[ומה גם בנדו"ד, שכוונת ר' יוסף במ"ש "אי הכי" (סייעתא היא. רש"י), אינה רק להוכיח שתחש יש לו הרבה גוונים, אלא בעיקר לפרש שטהור הוא (דלא כ"תלא אילן" שטמא הוא) — דכיון ד"הוא טהור ניחא הא דמתרגמינן ססגונא לפי שאינו דומה לתלא אילן אלא בזה שיש לו גוונין הרבה"¹⁴].

יש מפרשים¹⁵ שרש"י בא לתרץ דברי התרגום, דכיון שכתב רש"י "ולא היתה אלא לשעה", איך נאמר בתרגום (בבבל) שם לחי' זו שלא היתה ידועה לא לפני זמן המשכן ולא לאחריו? ולכן כ' רש"י "לכך מתרגם ססגונא ששש ומתפאר בגוונין שלו", שאין כוונת התרגום שזהו