130
השכר המגיע ע"ז — "וברך את לחמך גו' והסירותי גו' מקרבך"18)].
וע"פ זה מתורץ לשון הכתוב "לא תהי' משכלה גו'" (בלא וא"ו המוסיף), כדי להפסיקו מכתוב שלפנ"ז, ולהדגיש שאינו המשך ל"ועבדתם את ה"א", אלא קאי אלפני פניו.
ג. וצריך ביאור בתוכן הענין: מה נשתנתה ברכה זו ד"לא תהי' משכלה", שהיא באה דוקא בגלל עשיית רצונו ("אם תעשה רצוני"), ולא (רק) בגלל "ועבדתם את ה"א" (כהברכות ד"וברך את לחמך. . מימיך והסירותי גו'")?
ויש לומר בזה בהקדם הטעם שהכתוב מדייק "לא תהי' משכלה גו' בארצך", דלכאורה קשה (כנ"ל סעיף א): כיון שגם ברכה זו היא על תנאי ד"אם תעשה רצוני", מדוע ניתנה הברכה רק "בארצך", ולא בכל מקום שישראל עושים רצונו של הקב"ה?
והביאור — בפשטות (עד שאין רש"י צריך לפרשו): הפירוש ד"לא תהי' משכלה גו' בארצך" הוא פשוטו כמשמעו — שברכה זו אינה (רק) לאדם פרטי, לזה שעושה רצונו של הקב"ה, אלא ברכה לארץ, "לא תהי' משכלה גו' בארצך", והיינו, שהברכה היא להארץ, ש"אם תעשה רצוני" משתנה טבעה להיות ארץ שאין בה "משכלה ועקרה".
ונמצא, שהוספת התיבה "בארצך" לא באה להגביל ברכה זו (שהיא רק בארץ ישראל), אלא אדרבה, להגדיל הברכה הבאה על ידי עשיית רצונו של הקב"ה, שהברכה נמשכת לא רק להאדם העושה רצונו, אלא מביאה ברכה לכל ארץ ישראל כולה.
ועפ"ז מובן בפשטות הטעם שברכה זו היא (א) שכר על "תעשה רצוני" (קיום "כל אשר אדבר"), ולא רק על "ועבדתם את ה"א" (שהוא רק שלילת ע"ז כנ"ל) — כי ברכה גדולה כזו דורשת קיום כל המצוות, (ב) רק "בארצך"19 ולא בחוץ לארץ — כי ברכה זו קשורה בעשיית רצונו ית' בארץ ישראל, דכיון שזהו המקום המיוחד והנעלה שהכין הקב"ה עבור בנ"י (כמפורש בפסוקים שלפנ"ז "ולהביאך אל המקום אשר הכינותי"20), לכן, עשיית רצונו ית' בארץ זו פועלת ברכה מיוחדת לכל הארץ כולה (משא"כ בחו"ל שנמשכת הברכה (ד"לא תהי' משכלה ועקרה") רק לאדם זה העושה רצון ה').
[ובזה אתי שפיר גם החילוק בין שני חלקי הכתוב — (א) "לא תהי' משכלה גו' בארצך", (ב) "את מספר ימיך אמלא" (בלי הדגשה שזהו רק בארצך)21 — כי החלק הראשון מדבר בברכה הנפעלת בכל הארץ, ובחלקו השני מפרט הכתוב ברכה מיוחדת להאדם העושה רצונו — "את מספר ימיך אמלא", היינו בכל מקום מושבו של כאו"א מישראל, גם בחוץ לארץ].
ד. ויש להוסיף עוד (ע"פ פנימיות הענינים):
הערות
- 18. משא"כ כאשר "תעשה רצוני" (בקיום כל המצות) — הרי מפורש במ"א "אם שמוע תשמע לקול ה' גו' והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו (אזי) כל המחלה גו' (מלכתחילה) לא אשים עליך" (בשלח טו, כו).
- 19. שלכן המתין בברכה זו עד אחרי "ועבדתם גו'", דקאי בזמן שישראל יושבים בארצם — משא"כ תחילת הפרשה ("הנה אנכי שולח מלאך גו'") וכן הכתובים שלאחרי "לא תהי' משכלה גו'" ("את אימתי אשלח גו'") קאי בזמן שהיו ישראל במדבר.
- 20. כג, כ. וראה רש"י שם.
- 21. ראה מדרש לקח טוב עה"פ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.