128

שיחה ג

א. "לא תהי' משכלה ועקרה בארצך גו'"¹. בפרש"י מעתיק "לא תהי' משכלה" ומפרש "אם תעשה רצוני".

וכתבו מפרשים², שחידושו של רש"י הוא, ד"אע"ג³ דכאן לא כתיב תנאי. . על כרחך ג"כ על תנאי קאמר, דאל"כ הרי נמצא משכלה", כלומר, אע"פ שבכתובים הקודמים מפורש התנאי ד"אם⁴ שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר גו' ועבדתם את ה' אלקיכם גו'", מ"מ, כיון שכאן מתחיל הכתוב "לא תהי' משכלה" (בלי וא"ו המוסיף), הרי מזה "נראה⁵ שזו פרשה בפני עצמה⁶ והוי הבטחה בלתי תנאי"; וזהו ששולל רש"י בפירושו "אם תעשה רצוני", שגם הבטחה זו היא על תנאי שבנ"י יעשו רצון ה', והכרחו של רש"י שגם הבטחה זו היא על תנאי — ד"הרי נמצא משכלה".

ולכאורה פירוש זה דחוק הוא, דאף שנאמר "לא תהי' גו'" בלי ו' המוסיף — איך יעלה על הדעת שברכות אלו ד"לא תהי' משכלה גו'" שאני מכל הברכות שבתורה ונאמרו בלי תנאי ואינן תלויות במצב האדם (עד שהוזקק רש"י לשלול קס"ד זו).

ועוד זאת: בהמשך ל"לא תהי' משכלה גו' את מספר ימיך אמלא" נאמר: "את⁷ אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם גו' ושלחתי את הצרעה גו' וגרשה את החוי גו'" (ועוד כמה פרטים ע"ד גירוש האומות מן הארץ וירושת הארץ) — ובודאי לא יתכן לומר שכל הבטחות אלו הן "בלי תנאי", שהרי הן הן ההבטחות האמורות לפנ"ז על תנאי ד"אם⁸ שמוע תשמע בקולו גו' — ואיבתי את אויביך גו' ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי גו' והכחדתיו". ופרשה זו (ד"לא תהי' משכלה גו'") היא בהמשך לפרשה שלפני'.

יש מפרשים⁹, שהקס"ד היא רק בנוגע לברכה זו ד"לא תהי' משכלה גו' בארצך", שמזה שהכתוב מדייק בה לומר "בארצך", יש משמעות, שאין ברכה זו תלוי' בקיום התומ"צ¹⁰ (דאל"כ מדוע היא רק "בארצך" ולא בכל מקום שמקיימים רצונו ית'), אלא זהו מסגולת הארץ¹¹; וקמ"ל רש"י שגם ברכה זו ("בארצך") היא על תנאי ד"אם תעשה רצוני".

אבל לכאורה גם פירוש זה דחוק, כי א"כ הי' לו לרש"י להעתיק גם תיבת "בארצך", כיון שהיא יסוד פירושו "אם תעשה רצוני".