125
להם לעשות לעצמם מלאכות מסויימות, משא"כ לר"י ור"ש הרי מלכתחילה אין שום איסור מלאכה עליהם, והאיסור הוא רק שלא לעשות מלאכה עבור רבו. ונמצא, דזה ש"עושין מלאכה. . לעצמן" אינו רק היתר, שמותרין לעשות מלאכה לעצמם, אלא ש"עושין מלאכה" לעצמן46, שמלכתחילה אינם בגדר שביתת שבת.
ובזה מתורץ טעמו של הרמב"ם שדייק בלשונו וכ' "ומותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן" — כי לדעת הרמב"ם, הא ד"וינפש בן אמתך והגר" שייך לבן האמה והגר עצמם כנ"ל (ולא (רק) מצד ביטול שביתתו של ישראל, הבעה"ב), ועשיית מלאכה לעצמם הרי היא בגדר היתר47 — "מותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן"48.
ז. ע"פ כל הנ"ל יש לבאר דיוק ל' הרמב"ם שהוזקק להוסיף (על ל' הש"ס) "ומותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן בפרהסיא" — כי ע"פ משנת"ל, הרי לשיטת הרמב"ם עבד זה (שדינו כגר תושב) אינו מופקע מעצם חיוב שביתה, ואדרבה, זה שעושה מלאכה בשבת ה"ז כעין גדר "היתר" — "ומותרין לעשות מלאכה כו'" — ולכן סלקא דעתך אמינא, דגם כשהותר לו לעשות מלאכה, הוא רק בצנעא אבל לא בפרהסיא49, כדי שלא ייראה שאין אצלו כל ענין השבת; ולכן הוזקק הרמב"ם להוסיף שאינו כן, אלא שמותר לעשות מלאכה אפילו בפרהסיא.
וכדי לבאר הטעם שבאמת אין אוסרים עליו לעשות מלאכה בפרהסיא כתב הרמב"ם "כישראל בחול", דיש לומר שכוונתו כפשטות לשונו, שלא בא לשלול (כבש"ס) "כישראל בחוה"מ. . ביו"ט" (שלא נזכר ברמב"ם כאן כלל), אלא50 — "כישראל בחול" ולא "כנכרי", והיינו, שלא תימא דזה שהותר לו לעשות מלאכה לעצמו הוא משום שהוא נכרי שאינו בתורת שבת כלל (ורק שאסור לעשות
הערות
- 46. ראה ראשונים ליבמות שם (בקושייתם על דעת רש"י שבהערה שלפנ"ז), שלכאורה מחויב לעשות מלאכה בשבת כיון שעכו"ם ששבת חייב מיתה (וראה שו"ת חת"ס או"ח סס"ב). ולהנ"ל אולי י"ל דזהו פי' ר"י ור"ש ד"עושין מלאכה", דלא כת"ק ורע"ק. ואכ"מ.
- 47. ועפ"ז י"ל דג' חלוקות בדבר: א) דעת רש"י (אליבא דת"ק ורע"ק) — שגר תושב עצמו מוזהר שלא לעשות מלאכה בשבת, אפילו במלאכת עצמו, כנ"ל הערה 45. ב) דעת הרמב"ם — שהאזהרה היא על הישראל רבו, אבל תוכנה שהגר תושב ישבות מעבודת רבו. והיינו שהשביתה מתייחסת להגר תושב. ואולי י"ל דגם להרמב"ם (ובפרט לדעת המ"מ, כדלקמן בפנים ס"ח) הגר תושב עצמו מוזהר שלא לעשות מלאכה לרבו (ע"ד הנ"ל באופן הא'). ג) דעת הרשב"א — שכל ענין השביתה אינו שייך להגר תושב עצמו ורק לישראל, שלא יעשה מלאכה על ידי גר תושב והעבד. וכפשטות הלשון דר"י ור"ש. ועצ"ע.
- 48. עפ"ז יומתק כפל לשון הרמב"ם בסוף ההלכה "זה גר תושב שהוא לקיטו ושכירו של ישראל כמו בן אמתו שלא יעשה מלאכה לישראל רבו בשבת אבל לעצמו עושה ואפילו הי' זה הגר עבדו הרי זה עושה לעצמו" — כי זה צריך בעיקר להשמיענו (ההיתר לעצמו), מאחר והשביתה שייכת להגר עצמו.
- 49. להעיר מריטב"א ונמוק"י יבמות שם: ואם אמר לו שיעשה לעצמו ויזון עצמו בשבת כיון שהתנה עמו מבעוד יום עושה הוא לצורך מזונותיו ובלבד בצנעא שלא יהא חשד הרואים.
- 50. ראה יד מלאכי (כללי הרמב"ם אות לח): נמצא להרמב"ם במקצת מקומות שבגמ' תפס לשון א' לכוונה אחת והוא תפס אותו לכוונה אחרת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.