120

שהוא יודע שבגמ' יש מחלוקת בין שאינו יודע מזה — יש לו לפרשה פשוטה כמשמעה, והיינו ש"מותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן" — כל מלאכה במשמע].

ב. אבל כד דייקת שפיר, מדברי הרמב"ם גופא מוכח שאין כוונתו בהתיבות "כישראל בחול" ללשון ר"ש בהברייתא — שהרי מוסיף תיבת "בפרהסיא", שאינה בדברי ר"ש⁹.

והרי הוספה זו היא שינוי בתוכן: כל תוכן דבריו של ר"ש בהברייתא ("עושין. . כישראל בחול") הוא לקבוע באיזה סוג מלאכה הוא מותר — שלדברי הת"ק מותר במלאכת דבר האבד (כישראל בחולו של מועד), ולדברי רע"ק מותר רק במלאכת אוכל נפש (כישראל ביו"ט), ולדעת (ר"י ו)ר"ש מותר בכל המלאכות "כישראל בחול"; אבל ברמב"ם מפורש שהתיבות "כישראל בחול" הן טעם להתיר אופן עשיית המלאכה — אפילו "בפרהסיא".

[הרדב"ז¹⁰ כתב שהרמב"ם הוסיף תיבת "בפרהסיא" — "לפרושי להברייתא". ולכאורה כוונתו, שלהרמב"ם מחלוקת התנאים (אם גר תושב עושה מלאכה כישראל בחוה"מ, או כישראל ביו"ט או כישראל בחול) היא אם אסור לעשות מלאכה בפרהסיא ושרי רק בצנעא כישראל בחוה"מ, או שעושה גם בפרהסיא, כישראל בחול.

אבל פירוש זה צ"ע¹¹, דלכאורה פשטות דבריהם "כישראל בחוה"מ", "כישראל ביו"ט", "כישראל בחול", מורה (כפרש"י¹²) שפלוגתתם היא באיזה סוג מלאכה מותר ולא באיזה אופן; וכן מפורש בירושלמי¹³ דמ"ד גר תושב בשבת כישראל ביום טוב כוונתו: "מה ישראל ביום טוב אופה ומבשל ואסור בכל מלאכה אף גר תושב בשבת כן"; ומ"ד גר תושב בשבת כישראל בחולו של מועד — "מה ישראל בחולו של מועד מגבב מעל פני השדה ואסור בכל מלאכת השדה אף גר תושב בשבת כן"; ודעת ר"ש גר תושב בשבת כישראל בשאר ימות השנה¹⁴ פירושה: "מה ישראל בשאר ימות השנה חורש וזורע וקוצר אף גר תושב בשבת כן"].

וצריך ביאור: מדוע הוצרך הרמב"ם להוסיף שההיתר לעשות מלאכה הוא גם "בפרהסיא"¹⁵ (ומשום זה — להוסיף גם טעם והסברה "כישראל בחול")?

ג. בפשטות י"ל הטעם שהוסיף הרמב"ם "בפרהסיא":

מצב זה "עבדים שלא מלו ולא טבלו" אינו מצב הרצוי לעבד, דעבד ברשות ישראל או נלקח מן העכו"ם צריך שיכנס "לכלל עבדי ישראל" ע"י מילה וטבילה, ורק כשלא רצה העבד מגלגלין עמו כל