118

ונמצא שהשוכר במהותו אינו לא כשואל ולא כשומר שכר:

כשואל לא הוי, דמכיון שקיום התומ"צ שלו יש בו ענין של "תשלום" להקב"ה עבור הנאתו מן העולם, ולכן הרי זה בגדר עבודת השם, שעושה עבודתו למענו יתברך (ודלא כשואל, הדורש צרכיו בחנם, שקיום התומ"צ שלו אינו בגדר של "עבודת השם", כנ"ל סעיף ה).

אבל גם כשומר שכר אינו, שהרי השומר שכר, עצם עבודתו בקיום התומ"צ היא למענו יתברך (כי אינו נהנה בשמירתו מגוף הפקדון, ושכרו הוא בענין צדדי); משא"כ השוכר שקיום התומ"צ שלו מעיקרא הוא בגדר "תשלום", תמורת הנאתו מן העולם, ואינו למטרה של "שמירה".

ז. אלא שאעפ"כ דינו של השוכר הוא כשומר שכר, ובמילא "דיניהם (דהארבעה שומרים רק) שלשה":

סוףסוף, מאחר שגם אצל השוכר יש פעולות של "עבודת השם", לכן דינו להכלל בהסוג של "עבודת ה' (עכ"פ) שלא לשמה" כהשומר שכר46,

ונצטווינו47 — "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה",

דהיינו, שסוף סוף יגיע כאו"א — גם השואל (הדרגה הכי תחתונה ב"שלא לשמה") — להעבודה מאהבה, שלא איכפת לו מציאותו הוא, ועד שתהא "נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד. . ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה"48 — "וסוף הטובה לבא בגללה"49.

(משיחת ש"פ וישלח תשמ"ז)

הערות

  1. 46. משא"כ שואל, דמכיון ש"כל הנאה שלו" י"ל שהוא ע"ד הנהנה מדברי תורה שנוטל כו' (אבות פ"ד מ"ה. הל' ת"ת להרמב"ם פ"ג ה"י ולאדה"ז פ"ד סי"ד). ואף שגם בזה אמרו מוטב שיעסוק בתורה שלא לשמה כו' (הל' ת"ת לאדה"ז שם) — ה"ז רק היתר, מכיון ש"מוטב שיעסוק כו' משיתבטל כו'" (הל' ת"ת לאדה"ז שם)[ednref_22_*]; משא"כ ה"שלא לשמה" דה"שוכר" הנ"ל שזהו סדר העבודה ע"פ טבע — ראה פיהמ"ש להרמב"ם סנה' בהקדמה לפ' חלק (ד"ה והכת החמשית): מזרזין אותם ע"ז כו', ע"ש בארוכה (ובהל' תשובה שם ה"ה: אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה כו').
  2. 47. פסחים נ, ב. רמב"ם הל' תשובה שם. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ג (וש"נ). — וראה הערה הקודמת.
  3. 48. רמב"ם הל' תשובה פ"י ה"ג. שם ה"ו.
  4. 49. שם ה"ב. [edn_22_*] ) ולהעיר מלקו"ש ח"כ (ע' 49) שי"ל שגם היתר זה לעשות התורה "קרדום לחתוך בה" (ל' המשנה אבות שם) הוא רק כדי "להתפרנס" (כי מוכרח בזה) אבל לא כדי להשיג עשירות. ע"ש.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.