108

מקרא זה, או שיש עניני שבות שהם מן התורה ויש שהם מדרבנן].

ועפ"ז יש לומר, שדברי הירושלמי הנ"ל בסוף המסכתא שייכים לסיום המשנה האחרונה של המס', שהוא במאמר רבי שמעון — "מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות", שביאור מאמר זה של ר"ש (באיזה מקרים התירו חכמים שבות) תלוי בביאור השייכות בין שבותים דרבנן (שהם "בידי אדם", "משלך") למקור ענין השביתה בתורה ("מקרא מועט"), כדלקמן.

ג. ויובן זה בהקדם דברי הבבלי בסוף המס' בדברי ר"ש, וז"ל:

"רבי שמעון היכא קאי. . דתנן¹⁵ מי שהחשיך חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס, ר' שמעון אומר אפי' חמש עשרה אמה יכנס, לפי שאין המשוחות ממצין את המדות מפני הטועים (כלומר¹⁶: כאשר מודדים ומסמנים את המקום שבו מסתיימין אלפיים אמה, "אין ממצין את המדות", אלא מציבים את הסימן בתוך התחום, שאם יצא לא עביד איסורא), דקאמר תנא קמא לא יכנס, וא"ל ר' שמעון יכנס" — כי "משלך נתנו לך, שכבר הוא בתוך תחומו" (רש"י).

"שלא התירו לך אלא משום שבות — היכא קאי. . דקאמר תנא קמא¹⁷ קושרה (בנימת כנור במקדש שנפסקה, שס"ל ת"ק שקושרה בשבת), וא"ל ר"ש עונבה, עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת שרו לי' רבנן, קשירה דאתי לידי חיוב חטאת לא שרו לי' רבנן", זאת אומרת, אשר "גם כאן לא נתנו לך אלא משלך, דהיינו עניבה, דהוה דבר המותר" (תוס')¹⁸.

כלומר: דברי ר"ש "מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות" — מוסבים על שני ענינים שבהם פליג על ת"ק: (א) דין ד"מי שהחשיך חוץ לתחום", ששם מקיל ר"ש ואומר ש"אפילו ט"ו אמה יכנס", מכיון ש"משלך נתנו לך", (ב) דין נימת כנור במקדש שנפסקה, ששם מחמיר ר"ש ואוסר קשירה, כי "לא התירו לך אלא משום שבות", דהיינו "לא נתנו לך אלא משלך", דבר המותר — עניבה.

ובתוס' שם מבאר הטעם "דנטר עד הכא" [דלכאורה: הדין ד"מי שהחשיך חוץ לתחום" הובא במס' זו לפני כו"כ פרקים¹⁵, וכן הדין ד"קושרין נימא בשבת" נאמרה במשנה קודמת¹⁹ — ומדוע נאמרו דבריו של ר"ש (ביחס לב' דינים אלה) בסיום המס' דוקא?] — "משום דבעי לאסוקי מילי דבמקדש אבל לא במדינה", וכמו שמבאר במהרש"א "משום דר"ש לא פליג אלא אמקדש, לא בעי לאפסוקי בכל הני איסורי דרבנן דכו"ע מודו בהו במדינה, ונטר עד הכא לאשמועינן דפליג ר"ש אקשירת נימא במקדש ואוסר".

אבל המהרש"א עצמו דוחה פי' זה, וכ' "וכל זה הוא דחוק לומר דמשום כך נטר עד הכא, שלא הוזכר כלל מפורש פלוגתא דר"ש בקשירת נימא בשום משנה, ולעיל נמי²⁰ פליג ר' יהודה את"ק במילי דמקדש לחוד, ולא נטר עד הכא".