62

זה נאמר גבי "בני גד ובני ראובן"¹⁰? ועכצ"ל שע"י הוספה זו נתוסף ביאור והבנה בהראי' ש"יש מחר שהוא לאחר זמן".

ב) מהו טעמו של רש"י שהוא מקדים "בני גד" ל"בני ראובן"¹¹ — והרי ראובן הבכור? וגדלה התמי': רש"י מהפך סדרם מכפי שהוא בכתובים דיהושע (שמשם ראייתו¹²), שהכתוב מקדים בהם — בכל פעם — בני ראובן לבני גד!

ג) מדוע מביא רש"י הראי' ש"יש מחר לאחר זמן" מכתוב זה ("דבני גד ובני ראובן"), ולא מפסוק הנאמר לפנ"ז בספר יהושע¹³ — "למען תהי' זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם"? ויתירה מזו: מהו הצורך להביא לו "חבר" מנביאים — והרי יש פסוק מפורש בחומש, בפ' ואתחנן, כנ"ל — "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות גו'" (שפשוטו ש"מ שכבר נשכחה יצי"מ, וכמפורש ברש"י שם כנ"ל "יש מחר שהוא אחר זמן"¹⁴).

[ואף שראי' זו שבפרש"י היא היא המובאת במכילתא כנ"ל — הרי (א) גם במכילתא צריך ביאור טעם הדבר, (ב) נת' כמ"פ שאין ענינו של רש"י בפירושו עה"ת להעתיק דרשות רז"ל אלא רק כשהן לפי פשוטו של מקרא. ועכצ"ל שלהבנת פסוק דידן, מוכרח להביא הראי' דוקא מהפסוק דבני גד ובני ראובן].

גם יש להבין מדוע מעתיק רש"י בד"ה גם התיבות "כי ישאלך בנך", אף ש(לכאורה) מפרש כאן רק תיבת "מחר".

ג. ויובן זה בהקדם משנ"ת כמ"פ ע"ד דרכו של רש"י בפירושו עה"ת — שסגנונו בפירושו הוא סגנון ברור, שכדי להבינו אין צורך בעיון בהבנת מקורות רש"י, ועד שהוא מובן גם לתלמיד שאינו שייך אלא להבנת פשוטו של מקרא, שזהו — כדברי חז"ל במשנתם¹⁵ — "בן חמש למקרא".

ומזה מובן, דגם כאשר רש"י משתמש בלשון חז"ל, כוונתו למשמעות הפשוטה של לשון וביטוי זה, אף שיתכן ולשון זו מתפרשת (במקורה) בחז"ל באופן אחר.

ועד"ז בעניננו: מ"ש רש"י "יש מחר שהוא עכשיו", כוונתו לפשוטה של תיבת "עכשיו", היינו שיש "מחר" (שאין פירושו יום הבא לאחר יום זה — כ"א הבא לאחרי המאורע, אע"פ) "שהוא עכשיו" ממש¹⁶, מיד ביום זה. דכיון שבא לאחר המאורע שעוסקים בו, ה"ז "מחר"¹⁷.