51

וי"ל, שלפי פרש"י זהו החילוק בין שני הענינים שבכתוב — (א) עצם מכת חושך, שנתנה את האפשרות לבנ"י להכנס לבתי המצרים ולראות את כליהם, (ב) "ולכל בנ"י הי' אור במושבותם" — שהם כנגד שני סוגי העבודה הנ"ל: העבודה דתורה ותפלה, שעל ידה מאיר אור הקדושה "במושבותם" של בנ"י (בנשמתו ורוחניותו), והעבודה של זיכוך העולם, להוציא את ניצוצות הקדושה שבדברים גשמיים ולהעלותם לקדושה.

שע"פ דרך הפשט — היינו כפי שהדברים נראים בפשטות ובחיצוניות — הרי הם שני סוגי עבודה שונים, ואולי גם סוגים הפכיים.

אמנם במדרש — אגדה שבתורה ש"רוב סודות התורה. . גנוזין באגדות"³² — מפרש שגם זה ש"ולכל בנ"י הי' אור במושבותם" הוא חלק ממכת חושך, כי מצד הכוונה הפנימית, אין שני סוגי עבודה אלה ענינים שונים, אלא הם שייכים וקשורים זב"ז, כי גם העבודה דתורה ותפלה, תכליתה היא בשביל העבודה של בירור וזיכוך העולם (כמבואר בתניא³¹, שהנשמה לא ירדה למטה כדי לתקן את עצמה, כ"א כדי לתקן את הגוף ונפשו הבהמית וחלקו בעולם).

וזהו התוכן הפנימי בדברי המדרש, שגם זה ש"לכל בנ"י הי' אור במושבותם" הוא חלק ממכת חושך, והיינו מפני שגם האור המאיר לישראל כשהם "במושבותם", שהוא האור המאיר בנשמתם על ידי תורה ותפלה, צריכים להמשיך ולהכניס ב"בתי המצרים" (חושך העולם), כדי שעל ידו יוכלו להוציא משם את ניצוצות הקדושה הנמצאים שם ולהחזירם לרשות הקדושה.

ו. ובעומק יותר י"ל, ע"פ ה"יינה של תורה" שבפרש"י — דזה שלפי פרש"י הסיום "ולכל בנ"י הי' אור במושבותם" אינו חלק ממכת חושך, הוא לפי שבזה נרמז ענין גבוה עוד יותר, הבא לאחרי גמר העבודה של בירור וזיכוך העולם.

דהנה מבואר בכמה מקומות, שירידת הנשמה ועבודתה למטה היא צורך עלי', שלאחרי גמר עבודתה בבירור וזיכוך העולם מתעלית הנשמה למדריגה עליונה יותר מכפי שהיתה קודם ירידתה, ועד שזוכה "לאשתאבא בגופא דמלכא"³³.

וזהו הפירוש הפנימי בכתוב, שלאחרי גמר העבודה בבירור וזיכוך העולם (שזה נרמז במכת חושך, שעל ידה הוציאו בנ"י את רכושם של מצרים והכניסוהו ברשות הקדושה) — זוכים ל"ולכל בנ"י הי' אור במושבותם", שהנשמה באה למושבה ומקומה האמיתי, ישראל וקוב"ה כולא חד, ששם אין מקום כלל למציאות של מצרים ועניני מצרים (אפילו לא כפי שהם מתבררים ועולים לקדושה)³⁴, כ"א רק (בלשון הזהר³⁵) ישראל ומלכא בלחודוהי.

ז. ומזה יש ללמוד גם עידוד גדול בעבודתנו עתה, בגלותנו זה האחרון:

אע"פ שנמצאים אנו בזמן של "חושך הגלות", ובזה גופא — חושך כפול ומכופל³⁶ דעקבתא דמשיחא, הרי הקב"ה מסבב סיבות, ועד לאופנים שלמעלה מן