47

הוא פירוש הכתוב "ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם"⁹.

אבל דוחק גדול לפרש כן כוונת רש"י, כי:

א) הדיוק הנ"ל שבמדרש, "בארץ גושן לא נאמר אלא במושבותם, שכל מקום שהי' יהודי נכנס הי' אור נכנס כו'", אינו פשטות הפירוש של "במושבותם" (ואדרבה, זהו היפך פירוש הפשוט)¹⁰, ואם רש"י ס"ל הכי הו"ל לכתוב זאת בפירוש.

ב) ועיקר: רש"י כתב פירושו על התיבות (בפסוק כב) "ויהי חושך אפילה גו' שלשת ימים", כטעם למכת חושך — "ולמה הביא עליהם חושך" — ולא הזכיר כלל בפירושו את התיבות (מהכתוב שלאח"ז — פסוק כג) "ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם".

ומשמע מזה, שלפי פרש"י היו כאן שני ענינים שונים: א) "ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם" — שבזה מדובר (כפשטות משמעות הלשון) ע"ד בתי ישראל (שבארץ גושן)¹⁰. ב) זה שבנ"י "ראו את כליהם" של המצרים בבתי המצרים — ודבר זה נלמד (לא ממ"ש "ולכל בנ"י הי' אור במושבותם", כי אם) מעצם מכת חושך, כיון שזו היתה כוונת המכה, כדי שבנ"י יוכלו לראות את כליהם ולשאול אותם אח"כ מהמצריים בעת יציאתם ממצרים.

ב. לפי הנ"ל נמצינו למדים, שיש חילוק עיקרי בין המדרש ופרש"י בפירוש הכתובים כאן:

להמדרש, מ"ש "ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם" — גם זה הוא חלק ממכת חושך, כי המכה כללה שני פרטים: (א) חושך (נסי) למצרים, (ב) אור (נסי¹¹) לישראל, "שכל מקום שהי' יהודי נכנס הי' אור נכנס ומאיר לו כו'".

משא"כ לפרש"י הי' כאן רק נס אחד — החושך שהביא הקב"ה על המצרים, אלא שהטעם שהביא עליהם מכה זו הי' בשביל בנ"י, שע"י החושך ניתנה היכולת לבנ"י לחפש בבתי המצרים ולראות מקום כליהם, אבל לא הי' בזה נס נוסף שבנ"י יוכלו לראות מה שנמצא בבתי המצריים.

[ומה שהכתוב ממשיך אח"כ "ולכל בנ"י הי' אור במושבותם", הוא ענין בפ"ע, שבא להדגיש שהמכה היתה רק במצרים ולא במקום מושב בנ"י בארץ גושן. כלומר: זה שלא החשיך לישראל בבית המצרי ה"ז חלק ממכת חושך, כי זהו המכוון והמטרה של המכה; משא"כ הכוונה במ"ש "ולכל בנ"י הי' אור במושבותם" היא, אדרבה, להודיע שלא הי' שום רושם מהחושך במושבות בנ"י. וע"ד מ"ש במכת ברד¹² "רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא הי' ברד", אף שלכאורה פשוט הוא בלאה"כ, שהרי המכה הי' רק על מצרים¹³].

וחילוק זה בין המדרש ופרש"י מודגש ומדוייק בשינויי הלשונות שביניהם: