44

הרגע ממש — לא הי' מקום לסמוך על מורההשעות שהיו בידי פרעה וחרטומיו, שעל ידם יראו איך שה' כיוון את הרגע ממש — כי יתכן שאין מורהשעות אלו (העשויים בידי אדם) מדוייקים, או שהחרטומים יטעו בחשבונם כו', וידמו שמשה לא כיוון את הרגע,

וע"ד פרש"י לקמן³¹ גבי מכת בכורות, בדברי משה לפרעה "כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא גו'" — "שאמר משה כחצות דמשמע סמוך לו או לפניו או לאחריו ולא אמר בחצות שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא",

ולכן מוכרח לומר שמשה עשה איזה סימן שאי אפשר לטעות בו³² — וע"כ פירש "שרט לו שריטה בכותל, למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד", שסימן זה אינו תלוי בידי אדם אלא בידי שמים (במהלך החמה) ואין לטעות בו.

[ועפ"ז יומתק הטעם שרש"י בפירושו הנ"ל בפ' בא עה"פ כחצות הלילה מעתיק בהד"ה גם תיבת "הלילה" (וכן בגוף פירושו³³, אומר "ור"ד כמו כבחצות הלילה" — ולא קיצר "כמו כבחצות") — די"ל, שהיסוד לפרש"י הוא מזה שהמדובר בחצות לילה דוקא: אם הי' מדובר בחצות יום, לא הי' צורך לשנות מדברי ה' כדי שלא יאמרו "משה בדאי הוא", כי הי' אפשר לעשות שריטה בכותל (כמו שעשה במכת ברד); אלא כיון שכאן הי' "חצות הלילה" ואין סימן שאא"פ לטעות בו, לא היתה ברירה אלא לשנות ולומר "כחצות הלילה"].

ה. מ"יינה של תורה" שבפירוש רש"י זה:

נזכרו לעיל דברי המשכיל לדוד שביאר פרש"י זה ע"ד הסוד, ותמצית דבריו:

רש"י מביא לקמן³⁴ שהי' הברד "נס בתוך נס האש והברד מעורבין. . ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם", שעירוב זה דאש ומים מורה על ההתכללות דמדת הרחמים ומדת הדין, שהמים (חסד) באים מצד שם הוי'³⁵, מדת רחמים, והאש (גבורה) מבית דין³⁵ — מדת הדין, והיותם מעורבים יחד מורה על יחוד קוב"ה (הוי') ושכינתי' (דין) "על ידי השלום". וזהו הרמז גם כן בזה ש"שרט לו שריטה בכותל. . כשתגיע חמה לכאן ירד הברד", כי השריטה בכותל, וכן הגעת השמש בכותל, מורים על יחוד קוב"ה ושכינתי' (כמו שמבאר שם ע"פ הזהר³⁶).

ויש להוסיף, שההתכללות דרחמים ודין במכה זו — מפורשת בפשטות הכתובים: מכת ברד מיוחדת משאר כל המכות בשני הקצוות — מחד גיסא הרי ממכה זו הותחל תוקף הדין, מכות חמורות ביותר, וכמפורש בדברי ההתראה (כנ"ל) "בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך גו' בעבור הראותך גו'", ולאידך, היתה הקלה במכה זו שלא מצינו באף אחת משאר המכות — שניתנה אפשריות להנצל מן המכה³⁷, על ידי