42

עה"פ16 "שוב אשוב גו' כעת חי'" גבי אברהם פרש"י "כעת הזאת לשנה הבאה", ולא העתיק שם פירוש התנחומא שהקב"ה שרט לו שריטה בכותל (וגם לא הביא איזה פירוש אחר ששייך בו "הוראה באצבע"). ועד"ז אח"כ עה"פ17 (בדברי הקב"ה לאברהם) "למועד אשוב אליך כעת חי' ולשרה בן" פרש"י "למועד — לאותו מועד המיועד שקבעתי לך אתמול למועד18 הזה בשנה האחרת", ואילו על התיבות "כעת חי'" לא פרש"י מאומה.

וביותר תמוה: בסיפור לידת יצחק נאמר19 "ותהר ותלד שרה גו' למועד אשר דבר אותו אלקים", ופרש"י "את המועד אשר דבר וקבע כשאמר לו למועד אשוב אליך שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד" — הרי שרש"י אכן הביא פירוש התנחומא, אבל (א) לא על הכתוב "כעת חי'" (שנאמר שתי פעמים לפנ"ז), אלא רק אח"כ עה"פ "ותלד גו' למועד אשר דבר אותו אלקים"20, (ב) גם כשרש"י מביאו בקשר ל"המועד אשר (הקב"ה) דבר וקבע", מעתיק רש"י רק התיבות "למועד אשוב אליך" ומשמיט המשך דברי השם "כעת חי'"21!

אשר מכל זה מוכח, שלשיטת רש"י אין הכרח מלשון "כעת חי'" שהיתה כאן איזו פעולה "שע"ז שייך הוראה באצבע", ואינו אלא לשון המורה על קביעת זמן מיוחד וברור.

[ויש לומר, שהכרחו של רש"י (בפ' וירא) שהקב"ה "שרט לו שריטה כו'", הוא מיתור לשון הכתוב בסיפור לידת יצחק22: לאחרי שנאמר23 "וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר", פשיטא שלידת יצחק היתה בדיוק "כאשר דבר", "למועד אשר דבר אותו אלקים", ול"ל להכתוב לפרט זה? ולכן מפרש רש"י, שיתור זה מלמדנו, שבעת לידת יצחק הי' ניכר לכל שהלידה היתה "למועד אשר דבר אותו אלקים"; והא כיצד? ע"ז אומר רש"י שהקב"ה "שרט לו שריטה בכותל כו'", באופן שהכל ראו והעידו שיצחק נולד בדיוק "למועד אשר דבר אותו אלקים"24].

וא"כ — מנ"ל לרש"י כאן בפרשתנו, שלא רק שמשה רבנו קבע לפרעה זמנה המדוייק של ירידת הברד ("כעת הזאת למחר"), אלא גם עשה סימן ו"שרט לו שריטה בכותל"?

הערות

  1. 16. שם, י.
  2. 17. שם, יד.
  3. 18. לך יז, כא.
  4. 19. וירא כא, ב.
  5. 20. ולהעיר שגם בתנחומא בא הפירוש בפרשת לידת יצחק ולא לעיל במקומו.
  6. 21. בבאר בשדה על פרש"י וירא (יח, יד) כ' דנלמד ממ"ש "כעת חי'" (ע"ש). אבל מזה שרש"י השמיט תיבות אלו מוכח כבפנים.
  7. 22. ולא מלשון "למועד אשוב גו'" — דא"כ הי' רש"י מפרש זה במקומו (וירא יח, י). וראה רא"ם ועוד מפרשים לפרש"י שם (כא, ב). ואכ"מ.
  8. 23. שם כא, א.
  9. 24. והטעם שהכתוב מרמז ענין זה רק אצל לידת יצחק (ולא לפנ"ז כשהקב"ה קבע את המועד (ס"פ לך), או כשאמר לו "למועד אשוב אליך") — הוא בפשטות: עיקר הצורך בסימן זה לא הי' בשביל אברהם ושרה עצמם (שלאחרי ששמעו דברים ברורים מפי הקב"ה שוב לא הסתפקו כלל), אלא בעיקר עבור אלו שרננו אחרי יצחק ואמרו שהוא אסופי (רש"י וירא כא, ז) או ש"מאבימלך נתעברה שרה" (רש"י שם, ב. ר"פ תולדות) — שכדי לשלול רינון זה עשה הקב"ה (עוד) סימן שהכל יעידו שיצחק נולד באופן נסי ע"פ דברי ה', בדיוק "למועד אשר דבר אותו אלקים".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.