37

היאור מים לשתות כי לא יכלו לשתות ממימי היאור", שפירושו (ע"ד הפשט) הוא, שהמים מחפירות אלו היו ראויים לשתי' ושתו אותם³⁰ (כי המכה היתה רק במי היאור, ולא בהמים שחפרו "סביבות היאור"³¹), והיינו שהמים האלה לא נהפכו לדם].

ולכן מבאר רש"י — "שלא שב היאור לקדמותו", כלומר, גם מכה זו ("היתה המכה משמשת" —) היתה במשך כל שבעת הימים, אלא שלא היתה ע"י פעולה, כ"א באופן שלילי — "שלא שב היאור לקדמותו".

וההסברה: א) מפורש בקרא, כנ"ל, ד"הכות היאור" — הי' לפני ה"שבעת ימים", וא"כ פעולת המכה נגמרה אז. ב) לאידך, לא מצינו שלאחרי גמר מכת דם תהי' פעולה להחזיר את הדם למים. ובפשטות — "שב היאור לקדמותו" בדרך ממילא³², ונמצא שהמכה "היתה משמשת" כל שבעת הימים (שלא ישוב היאור לקדמותו). ולכן גם במכה זו מתאים הלשון "וימלא (מנין) שבעת ימים" — ש"נתמלא" שיעור המכה.

ג. ובכל זאת אין רש"י מסתפק בזה, כי עדיין אינו מיושב היטב המשך הכתובים כאן — "וימלא גו' אחרי הכות גו' ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ואמרת אליו גו'",

דהלשון משמע קצת, שהכתוב "וימלא גו'" הוא (גם) הקדמה להתראה שבפסוק שלאח"ז, דכאשר "וימלא שבעת ימים גו'" אזי אמר ה' למשה שילך ויתרה את פרעה על אודות מכת צפרדע³³.

דאם כוונת הכתוב היא רק להודיענו כמה ימים נמשכה המכה — הול"ל "ותהי המכה שבעת ימים" (וכיו"ב); ומזה שהכתוב מדייק לומר "וימלא שבעת ימים גו'" (היינו הזמן דסיום וגמר המכה) משמע קצת, שפסוק זה הוא הקדמה להבא לאחרי סיום מכה זו.

אבל לאידך, אם "וימלא גו'" הוא רק הקדמה לפסוק שלאח"ז — הול"ל "ויהי אחרי המכה" (וכיו"ב). ומכיון שהכתוב מודיע בהקדמה זו גם שיעור זמן שימוש המכה ("וימלא שבעת ימים") משמע, שגם שיעור זה נוגע לההמשך בפסוק שלאח"ז ע"ד ההתראה.

וזהו שרש"י כותב — "שהיתה המכה