ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לאואראשיחה ג36

36

היו מקרקרים בכל גבולי מצרים; במכת כנים — הלכו ורחשו באדם ובבהמה בכל יום ויום, ועד"ז בשאר המכות²¹] — ולכן מתאים בהם הלשון "וימלא", כלומר, "שיעור" פעולת המכה "נתמלא" בשבעת הימים שהיתה מכה זו "משמשת" — פועלת והולכת (ועד אז עדיין לא נגמרה פעולת המכה (לא — תוצאותי')):

משא"כ במכת דם, הרי ברגע הראשון של המכה נהפכו "כל המים אשר ביאור. . ויהי הדם בכל ארץ מצרים"²².

כמפורש בקרא: וימלא ז' ימים אחרי הכות ה' את היאור.

ואף שבמשך כל שבעת הימים שלאחרי הכאת היאור היו נכנסים מים חדשים להיאור²³ — הנה לא הי' צורך לפעולת מכת הדם מחדש כדי שגם מים אלו יהפכו לדם, כי מלשון הכתוב "כל המים אשר ביאור" ומהלשון "הלקה את יראתם"²⁴ מובן שמכת דם היתה בכל היאור (נהר נילוס) ובכל מקום שנמצא "יראתם" — גם מחוץ לגבולות מצרים²⁵; ואולי יש להוסיף, שרק כמות קטנה של המים החדשים שנכנסו למקור היאור הגיעו ל(חלק) היאור שבארץ מצרים ונתבטלה במיעוטה, ובכלל — קמא קמא בטיל;

ומכיון שפעולת המכה "הכות היאור" כבר נגמרה ברגע הראשון, שוב לא שייך לומר לכאורה שבמשך שבעת הימים היתה המכה ממשיכה בפעולה עד ש"נתמלא שיעורה" בשבעת ימים²⁶.

[במדרש איתא²⁷ ד"מצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ומצרי. . מוציאה מליאה דם וישראל שותה מים. . והמצרי אומר לו תן לי בידך מעט מים ונותן לו ונעשו דם" (ורק "כשהי' לוקח מישראל בדמים הי' שותה מים"), ולפ"ז נמצא דגם במכת דם היתה פעולת המכה נמשכת כל שבעת הימים, דהרי כשהגיעו המים מיד ישראל ליד מצרי נהפכו אז לדם.

אבל בפרש"י אין כל זכר לנס זה, והטעם — כי אין כל רמז לנס זה בפשוטו של מקרא²⁸. ואדרבה: בכתוב מפורש²⁹ "ויחפרו כל מצרים סביבות

הערות

21. וגם במכת דבר — "ביום ראשון הוכו כולם בדבר ומתו בתוך ז' ימים" (שו"ת הרדב"ז שם). וכן בחשך שהיתה המכה הולכת ומתגברת (ראה פרש"י בא י, כב. שו"ת הרדב"ז שם). ובכל אופן: גם את"ל שהיו מכות שלא היו באופן שפעולתן היתה הולכת ומתגברת (וראה הנסמן בהערה הקודמת. ועוד) — לא קשיא, כי בהם לא נאמר הלשון "וימלא", משא"כ במכת דם.
22. ז, ככא. וכולל לא רק המים שביאור עצמו, אלא גם המים שב"נהרותם. . יאוריהם. . אגמיהם. . כל מקוה מימיהם. . ובעצים ובאבנים" (שם, יט. וראה רש"י שם).
23. וראה ראב"ע כאן פסוק כב. גבורת השם שם.
24. רש"י פרשתנו ז, יז.
25. ועוד: מכיון שטעם המכה הי' כדי להלקות יראתם הי' צ"ל המכה בכולה, שלא יאמרו שאין לו שליטה על כל "יראתם" (ע"ד פרש"י וירא יט, כד; בשלח יד, ב (בנוגע למצרים). ועוד).
26. ואף שכל יום שא"א להמצרים לשתות מים מן היאור נתוסף בצערם — הרי אין זו הוספה בפעולת המכה (אלא רק בתוצאות שלה). [ועפ"ז יומתק השינוי בל' רש"י — "היתה המכה משמשת", ולא כתב (כלשון שמו"ר ותנחומא שם) "משמשת בהם" (ע"ד "מתרה בהם") — כי הדיוק כאן הוא פעולת המכה — "משמשת", ולא התוצאה בהמצריים ("בהם")].
27. שמו"ר פ"ט, י (וש"נ) ותנחומא שם.
28. כקושית הראב"ע (פרשתנו ז, כד). — ובפרט ע"פ משנ"ת במק"א (לקו"ש חי"א ע' 31 ואילך), שפשש"מ הוא כדעת הראב"ע (שם) שג' המכות הראשונות פגעו גם בישראל. ע"ש.
29. פרשתנו שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.