33

יקרות ("הכבדות") של העבודה דקבלת עול בקדושה.

ובזה מבאר רש"י — "יקיר ולא אתיקר", שכדי לבטל כבדות של פרעה צ"ל "יקיר ולא אתיקר".

והביאור בזה: בקבלת עול ישנן (בכללות) שתי מדריגות³⁸:

א) קבלת עול בדוגמת קבלת עול של עבד פשוט, דאף שבהפקירא ניחא לי'³⁹ ואין לו חשק ורצון בעבודתו ית', מ"מ כופה א"ע לקיים רצון אדונו. וקבלת עול זו היא למטה מכל כחות נפשו, דאף שאין לו עונג, רצון, השגה (שכל) או רגש (מדות) — הרי הוא כופה א"ע במעשה בפועל, היפך רצונו וטבעו.

ב) קבלת עול שלמעלה מכל כחות נפשו — וענינה, שאין התקשרותו לה' מדודה ומוגבלת כפי ערך ההגבלה של כחות נפשו [מדת הבנתו והשגתו בגדלות האל, או מדת אהבתו ויראתו לה'] אלא הוא מוסר את עצמו לה' מכל וכל, בלי מדידה והגבלה. וקבלת עול זו מקורה בעצם הנפש, ש"טוענת עולך" מפני שהיא "יחידה לייחדך"⁴⁰, "חלק אלקה ממעל ממש"⁴¹, ולכן אין מדידות והגבלות בתוקף התקשרותה של הנפש בהשם.

וזהו שמפרש רש"י — "יקיר ולא אתיקר" — שכדי לבטל כבדות דפרעה, שהוא "שם דבר", כבד בעצם, צ"ל "יקיר" דקדושה ו"לא אתיקר", שלא מספיקה עבודת ה' בקב"ע ב"פועל", הפעולה דקב"ע, שהיא למטה מכל הכחות, אלא צ"ל עבודת ה' מתוך קבלת עול עצמית, "שם דבר", כפי שהיא בעצם הנפש. הקב"ע מבחי' איתן שבנשמה⁴², ה"כובד" והחוזק שבעצם הנשמה.

וע"ז מביא רש"י הראי' מהכתוב "כמו כי כבד ממך הדבר", הנאמר אצל משה, כי ביטול קליפת פרעה הוא על ידי משה דוקא, כנ"ל, וזהו הרמז בפרש"י "כבד — ממך הדבר", ש"כבד" דקדושה (המבטל "כבד" דפרעה) בא "ממך", ממשה רבינו⁴³ — כי משה ענינו "ונחנו מה"⁴⁴, תכלית הביטול לה', ולכן אצלו הוא אמיתית התוקף וה"כובד" המבטל כליל ה"כובד" דפרעה (שאינו אלא תוקף של ישות וגסות, "לי יאורי ואני עשיתיני"⁴⁵), ו"בזאת תדע כי אני ה'"⁴⁶.

(משיחת ש"פ וארא תשכ"ו)