32

רש²⁹, שפירש "כבד (לב פרעה)" — שלבו של פרעה נעשה כ(חלק הגוף שנקרא) כבד, "מה³⁰ הכבד כועס אף לבו של זה נעשה כבד"³¹: ידוע שיש שלשה שליטים בגוף³², מוח ולב וכבד, כנגד ג' חלקי (כחות) הנפש — השכל (במוח), מדות (בלב), ומעשה (בכבד). וזוהי השייכות בין כבדות הלב ל"כבד" שבגוף — כי ענין העקשות שייך לכח המעשה של האדם (שזוהי בשליטת ה"כבד"), דגם כאשר אין לו שום הסברה (בשכל שבראש) ושום רגש (במדות שבלב) — הרי הוא עושה כן רק מחמת עקשות שלו.

ובזה מוסיף רש"י — "כבד. . יקיר ולא אתיקר" — כי העקשות גופא יכולה להיות בשני אופנים: (א) ההנהגה באופן של עקשות, עקשות בפועל — "אתיקר" (לשון פועל); (ב) הנהגה זו חודרת בכל מציאותו, עד שנעשה אדם עקש בעצם וזהו שם התואר שלו — "יקיר". כלומר: אין זה רק ענין של הנהגה של עקשות, אלא שמקור הכבדות שבנפש הוא בגילוי אצלו, ובדרך ממילא כל ענין — אצלו הוא באופן של עקשות. וכן הי' אצל פרעה, שאין הפירוש שהי' צריך להתגבר על עצמו כדי להתעקש כנגד הקב"ה, אלא הוא הי' "כבד" (עקשן) בעצם.

ו. והנה המכות שהביא הקב"ה על פרעה כוונתן הפנימית היתה לשבור את קליפת פרעה³³, וזה נעשה על ידי משה רבינו דוקא, וכמו שנאמר³⁴ "ראה נתתיך אלקים לפרעה", ופרש"י "שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין".

אבל ידוע, שכדי לבטל מדה רעה וכיו"ב ה"ז "במינה ודוגמתה"³⁵ — במדה דוגמתה בצד הקדושה. כי זה לעומת זה עשה האלקים³⁶, שכל מדה רעה היא "לעומת" מדה דוגמתה בצד הקדושה. וכן הוא בענין ה"כבד", שלעומת ה"כבד" דקליפה, ישנו "כבד" דקדושה, שהו"ע קבלת עול מלכות שמים שלמעלה מטעם ודעת ורגש. דבעבודה שע"פ טעם ודעת, וכן ע"פ מדות שבלב, ישנם שינויים מזמן לזמן, כנראה בחוש שהאדם אינו עומד תמיד באותה הדרגא בהשגה, ופשיטא לא בהרגש לבו באהבת ה' ויראתו; משא"כ העבודה דקבלת עול, "כבד" דקדושה, שהיא באופן של עקשות (כבדות), הוא "רחוק מהשינויים"³⁷.

ומזה מובן בעניננו, שכדי שמשה רבינו יוכל "לרדות" ולשבור את קליפת פרעה, הי' צריך לעורר בנפשו "כבד" דקדושה.

ויש לומר, שזהו הרמז והפירוש הפנימי בדברי רש"י כאן "כבד — תרגומו יקיר ולא אתיקר": "תרגומו" של "כבד" פרעה, כלומר, ענין ה"כבד" כפי שנתפרש בקדושה, ענינו — "יקיר", והו"ע ה