19

ולכן מדייק רש"י "שעתיד מלך המשיח להגלות עליו", היינו שהחמור שייך אליו (א) בתור "מלך המשיח" (ולא רק בתור "בן דוד"), ועוד זאת (ב) בקשר למעשה הגאולה, "להגלות עליו" (ולא רק בשביל "לרכוב עליו").

ו. ועוד יש לומר, שגם זה "שעתיד מלך המשיח להגלות עליו" שייך (לא רק לטענת משה שאין סופו להכניסם לארץ ולגואלם לעתיד, אלא) גם לטענתו הראשונה (והעיקרית) שאינו רוצה ליטול גדולה כו' במקום אהרן אחיו הגדול ממנו (שבזה התחיל סירובו גם בתחלת דיבור ה' אליו²⁹, "מי אנכי כי אלך אל פרעה").

ובהקדים דיוק לשון רש"י שהעתיק מהכתוב "עני ורוכב על חמור", דלכאורה, אמאי העתיק רש"י גם תיבה זו, דאם היתה כוונת רש"י להעתיק חלק הכתוב המורה שקאי על מלך המשיח הו"ל להעתיק הלשון שלפנ"ז "מלכך יבוא לך צדיק ונושע גו'". ועכצ"ל דאין כוונתו כ"א רק לסמן הכתוב שבו מפורש שרוכב על החמור, וא"כ למה דייק להביא גם התיבה "עני ורוכב על חמור", ובפרט שהוא בסתירה לכאורה למה שאומר "מלך המשיח".

והביאור: בפירוש הכתוב "עני ורוכב על חמור" פרש"י "עני — ענוותן"³⁰, "ורוכב על חמור — מדת ענוה היא". והיינו מפני ששליחות מאת ה', אף שתוכן השליחות הוא להיות גואלם של ישראל, הרי זה תלוי דוקא בענין הענוה ותכלית הביטול שלו, שעי"ז דוקא נמשכת ושורה עליו מלכותו של הקב"ה, בלשון הכתוב³¹ "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח".

ובזה מרומז המענה למשה, שלא הי' רוצה ליטול גדולה כו', וטען "מי אנכי" — "מה אני חשוב"²⁹: טענה זו מורה על ענוה שלו, וא"כ אדרבה, דוקא זה הוצרך להיות אצל משה כדי להיות ראוי לשליחות זו, דזה שהקב"ה בחר בו לגאול את ישראל, הוא דוקא מצד זה שהוא "מי אנכי" "מה אני חשוב".

ז. מיינה של תורה שבפרש"י:

ע"פ משנת"ל נמצא שיש חילוק בין חמור דאברהם וחמור דמשה וחמור של מלך המשיח: בחמורו של אברהם נאמר שחבש אברהם את החמור; בחמורו של משה — "וירכיבם על החמור": ואילו בחמורו של משיח אומר רש"י "עתיד מלך המשיח להגלות עליו" (אף שבקרא נאמר "רוכב על חמור").

ויש לומר, שחילוקי לשונות הנ"ל הם בהתאם לג' שלבים ודרגות בהמשכת קדושה בעולם, בג' התקופות דאברהם משה ומלך המשיח.

ביאור הענין:

מבואר במפרשים³² ש"חמור" מרמז ומורה על "חומר" הגוף וחומריות העולם בכלל [וכידוע גם פירוש הבעש"ט³³ על הפסוק³⁴ "כי תראה חמור שונאך גו'", דקאי על חומר הגוף]. וזהו כללות הקשר בין ענין הגאולה ל"חמור" דוקא [שלכן הן משה (גואל ראשון) והן מלך