ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לא שמות שיחה ג17

17

ד"הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק", לכאורה אינו שייך לנדו"ד¹⁵.

ד. וי"ל הביאור בזה:

בפירושו כאן בא רש"י לבאר היתור שבפסוק, שלכאורה אינו מובן¹⁶ למה לי' לפרש ולפרט אופן הליכת משה ומשפחתו למצרים — "וירכיבם על החמור" — ולא כתב בקיצור "ויקח משה את אשתו ואת בניו וישב ארצה מצרים גו'" — ובביאורו של רש"י מתיישב הקשר דפרט זה לכללות פרשה זו, כדלקמן.

בהשקו"ט בין משה והקב"ה אודות שליחותו לגאול את ישראל, שהקב"ה צווהו "לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים"¹⁷ ומשה סירב לקבל את השליחות, הנה בסיום הז' ימים שבהם "הי' הקב"ה מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו"¹⁸ אמר משה "שלח נא ביד תשלח"¹⁹, ולפי פירוש רש"י יש במענה זה שני ענינים: א) "שלא הי' רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהי' גדול הימנו ונביא"¹⁸, ולכן אמר "שלח נא ביד תשלח" — "ביד מי שאתה רגיל לשלוח והוא אהרן"²⁰, ב) "ביד אחר שתרצה לשלוח שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד"²⁰.

אמנם, בסופו של דבר קיבל משה על עצמו את השליחות להוציא את בני ישראל, ופרש"י²¹ שזהו מפני "שחרה בו וקבל עליו", אבל לא נתפרש בכתוב במה ואיך נשללה טענת משה הנ"ל [ואף שבכתוב ממשיך²² "הלוא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו", כפרש"י "לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה", אינו גלאַטיק כ"כ כי סירובו של משה לא הי' רק מצד קפידתו של אהרן, אלא שלא הי' רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהי' גדול ממנו].

ולכן י"ל, שכאשר הסכים משה לקיים שליחותו של הקב"ה, נרמז המענה על טענותיו בזה שסיבב²³ הקב"ה²⁴ שההליכה לקיום השליחות תהי' ע"י החמור "המיוחד" — ש"הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו", שבזה מבוארים שני הענינים²⁵:

הערות

15. ודוחק גדול לומר שאין להחשיבו בתור חמור המיוחד ולקוראו "החמור" רק בגלל מה שיקרה לעתיד ("הוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו").
16. ראה באר בשדה על פרש"י כאן.
17. ג, יו"ד.
18. ל' רש"י ד, יו"ד.
19. ד, יג.
20. פרש"י שם.
21. שם, יו"ד.
22. שם, יד.
23. להעיר גם מרמב"ן כאן (בסופו): צוהו הקב"ה. . וישוב למצרים עם בניו ואשתו. אבל לפרש"י קשה לומר כן, דא"כ לא הי' מקבל מאהרן לשלחם חזרה (ראה פרש"י יתרו יח, ב). משא"כ להרמב"ן חזרו אח"כ ומטעם אחר, ע"ש.
24. וי"ל שלכן לא העתיק רש"י בהד"ה תיבת "וירכיבם" (אף שגם תיבה זו מיותרת, כנ"ל בתחילת הסעיף), כי אז היינו מפרשים שרש"י בא לתרץ רק זה שמשה הרכיב את אשתו ובניו על החמור (כנ"ל ס"ב), ולא שזה הי' רמז ומענה לטענתו של משה.
25. וי"ל שזהו הטעם שנאמר "וירכיבם על החמור" רק בנוגע לאשתו ובניו ולא שמשה עצמו רכב על החמור (ראה לעיל הערה 12), כי דוקא ברכיבה בלתי רגילה כזו, שהרכיב אשתו ובניו (וכן חפציהם) על חמור אחד, מדגיש שהי' כאן ענין מיוחד בשייכות להליכתו למצרים (משא"כ אם הי' נאמר שמשה בעצמו רכב על החמור היינו מפרשים שהוא מצד זה שחמור זה עתיד מלך המשיח להגלות עליו ושייך לגאולה, ולכן גם משה רכב עליו בדרכו למצרים ע"מ להוציא את בנ"י, כנ"ל). ועצ"ע.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.