16

פשטות — יחד עם כל חפציהם) — ולא הרכיבם על (סוס או גמל, או) כמה חמורים? ולכן מפרש רש"י שלא הי' חמור רגיל אלא "חמור המיוחד" ש"הוא החמור שחבש אברהם כו'", וכיון שכן, אין פלא איך שחמור פלאי כזה¹¹ בכוחו לשאת משא כבד שאינו רגיל ובטבע.

[ועפ"ז יש לומר, שענין זה מרמז רש"י במה שהעתיק מן הכתוב גם תיבת "על", להדגיש, שבפירושו בא לבאר וליישב מה שהרכיב והעמיס כל כך "על החמור"].

אמנם הא גופא טעמא בעי: מדוע הוצרך משה לקחת חמור מיוחד ולהרכיב עליו את אשתו ואת שני בניו וכל חפציהם — ולא לקח די חמורים או סוס וגמל וכיו"ב¹²?

ג. גם צריך ביאור:

דרש זה שבפרש"י מקורו בפרקי דר' אליעזר¹³, אבל שם מקדים "הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות", ואילו רש"י משמיט פרט זה.

ואף שגם כשרש"י מביא מדרשי חז"ל אין דרכו להעתיקם בלשונם וכצורתם אלא מביא רק מה שנוגע לפשוטו של מקרא, כמשנ"ת כמה פעמים (ומה גם בנדו"ד שבפדר"א בא הדרש על הפסוק דאברהם, ואילו רש"י כאן מביאו כדי להסביר הפסוק דפרשתנו) — מ"מ, כיון שתוכן הדרש הוא להסביר ייחודו של חמור זה, הו"ל לרש"י להביא הפרט שבו כבר נתייחד החמור והי' ידוע בו ש"הוא בן האתון שנבראת בין השמשות"

— הענין שהוא החמור ש"עתיד מלך המשיח להגלות עליו", ה"ז באחרית הימים ואיך יתיישב זה בפשוטו של מקרא.

ועכצ"ל, שכוונת רש"י כאן היא לבאר לא (רק) את ייחודו של חמור זה בכלל (כבפרקי דר"א), אלא בעיקר את ייחודו של החמור בנוגע לעניננו — לענין הליכת משה ממדין למצרים כדי לגאול את ישראל, ולכן הביא גם את הפרט ש"הוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו", כלומר שחמור זה נועד עבור גאולת ישראל — שהרי הליכת משה עם אשתו ובניו למצרים היתה כדי לגאול את בני ישראל מארץ מצרים¹⁴.

אבל לפ"ז אינו מובן לאידך: הענין