298

... שאלה השני'^* א) כנראה חושב שרז"ל לא העריכו כראוי את גודל ריב"ז. ואינו. ודי לצטט מב'ג' מקומות.

1) בידיעות התורה ומדעים: (מס' סופרים פט"ז) אם יהיו כל השמים יריעות וכל האילנות קולמוסין וכל הימים דיו, אין כדאי לכתוב החכמה שלמד מרבותיו. 2) במילי דעלמא תהלוכות המדינה: (סוף סוטה) משמת ריב"ז בטל זיו החכמה (בחכמה דעלמא, מהרש"א). 3) בתור מנהיג ישראל: (ספרי ס"פ ברכה) משה הי' במצרים מ' שנה במדין מ' שנה ופרנס את ישראל מ' שנה. ריב"ז עסק בפרקמטיא מ' שנה, שמש חכמים מ' שנה ופרנס את ישראל (הי' נשיא) מ' שנה.

ב) בהערכת המאורעות שבזמן החורבן, המצב הפוליטי אז, מצב רוח הרומאים, אם היתה תקוה לשלום וכו' — איך אפשר לנו, שאנו רחוקים מאז יותר מ1800 שנה וכמעט שאין תעודות בר סמכא מלבד התלמוד מזמן ההוא, לחוו"ד שלא בהסכם אפילו בפרט קל עם חוו"ד אנשים שחיו בדור ההוא או ב שאחריו. — זהו גם אם הי' כתוב בס' דה"י פשוט. עתה שהערכה זו נכנסה בתלמוד, היינו שע"פ השגחה מלמעלה נעשתה חלק מתורה שבעל פה שקדושתה היא כקדושת תושבע"פ, אין שייך בזה שקו"ט אם אמת הדבר, אלא רק השתדלות בהבנת הענין והסברתו, שגם אנחנו נבין אותו.

ג) ראי' מכרעת שריב"ז לא הביט על גז"ד החורבן כענין שאין לדחותו, אלא שהי' משתדל גם אז להציל את ביהמ"ק מהחורבן, הוא זה שטרם הלכו לאספסינוס השתדל [אצל] מנהיגי ירושלים אז שיעשו שלום עם הרומאים. ורק כשלא הצליח בזה הלך לאספסינוס, להשתדל בדברי ריב"ז "אפשר דהוי הצלה פורתא". . .

(ממכתב שלהי אלול, תש"ח)