292

אַז ניט נאָר איז דאָס מער ווי דער לערנען אין דער ישיבה דאָ, נאָר אויך אַפילו מער ווי דער לערנען בישיבה של מעלה.

בברכה צו גוטען געזונט און גוטע שטימונג ושמחה

און צו אַ פריילעכן פורים.

(ממכתב ז' אדר, תשכ"ו)

... מודים אנו לו על התענינותו בהפצת חוברותינו עד הנה, ובלי ספק על להבא יוסיף אומץ, להיות מן הזוכים ומזכים את הרבים, כהנה וכהנה.

ביאור גודל ערך ענינים אלו אך למותר. וידוע מרז"ל — קדושין מ, א — אשר זכות עושה פרות, היינו כמו שמגרעין קטן נצמח אילן גדול עושה פרות, כך עי"ז שיגרום שמכירו יעשה איזה פעולה הנראית לקטנה בהשקפה ראשונה, וכמו: שיעיין בשיחת כ"ק מו"ח אד"ש, יספר לבנו מעשי' ממרז"ל וכיו"ב, אפשר שבמשך הזמן יביא תוצאות טובות שא"א לשערם מראש. ומצוה גוררת מצוה עד א"ס.

(ממכתב ג' אדר א', תשג"ה)

... זהו החסרון אצל כמה הבחורים שהם יותר מדי חושבים אודות עצמם. צריכים לחשוב אודות הזולת לכל הפחות אַ שעה בכל יום. כי זה הי' אחת מדרישות הרבי בשיחותיו מכתביו וכו' אַף טאָן מיט יענעם. אייך האָט דער רבי גינומען אַף זיינע פּלייצעס, אָבער מ'דאַרף טאָן, טאָן אַליין. כשנופלת מחשבה אודות עצמו ורואים שזה מבלבל מעבודה מגביר המ"ש וכו' צריכים לדחותה. ואם אין במה לדחות המ"ש, כי מצבו אינו כדבעי יזכיר לעצמו ההכרח להתעסק בטובת זולתו ולחשוב אודות הזולת איך להועיל לו.

צריכה להיות התבוננות בתפלה ביחוד, כיון שכך כתב לו כ"ק אדמו"ר הכ"מ במכ' אליו. ויש לקשר ההתבוננות עם פיה"מ שמתפלל. . . ובברכת ק"ש צריכה להיות ההסתכלות. ההתבוננות שבתפלה אין צריך להיות מאמר שלם בפעם אחת, די בענין אחד, וגם אם לכאורה אין זה שייך — ההתבוננות במה שלמד קודם התפלה — לפיה"מ ולא חשיב זה הפסק, כמו ששאלתי אצל כ"ק אדמו"ר הכ"מ עס איז דאָך גלייך ווי מח"ז כי זרה הרי פי' זרה באותו מקום, וענה לא, וזה גופא צריך להיות באותן מקומות שמותר ע"פ נגלה להפסיק, שלא ישהה זמן כדי לגמור את כולו כו'. . .