289

במענה למכתבן, בקשר עם הבחינות, הנה בעתה ובזמנה אזכירן על הציון למילוי משאלות לבבן לטובה ולברכה ולהסתדרות נכונה ושמכאן ולהבא תוכלנה להוסיף בהתמדה והתמסרות [ללימודי קודש, לימוד המביא לידי מעשה] להנהגה טובה ביראת שמים, כיאות לבנות ישראל, בנות אמותינו שרה רבקה רחל ולאה.

ידוע מאמר רבינו הבעלשםטוב זי"ע אשר מכל ענין צריך ללמוד [הנהגה טובה] בעבודת השם יתברך ויתעלה. ומכאן הוראה, לכל איש ואשה הישראליים, שאם יש בחינה באיזה ענין, הרי לכל לראש צריך להתבונן ולעשות בחינה עצמית בעניני קדושה, היינו בהנהגה בתורה ומצוה, כי באלה כל אדם נבחן בכל יום, ובלשון רבינו הזקן בעל התניא: "והנה ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי" (ריש פרק מ"א, עיי"ש).

בברכה להצלחה

ולבשורות טובות.

(ממכתב ג' תמוז, תשכ"ו)

... ובנקודת מכתבו, אילו ניתן לומר תודה בעד עשית מצוה, ובפרט מצות פדיון שבויים, הייתי מביע לו תודה חמה מעומקא דלבא בעד פעולותיו בשטח זה. אבל כיון ששכר מצוה מצוה, ולא מתנת תודה של בשר ודם, אביע רק תשואות חן חן לו בעד הנחתרוח שגרם לי להודיעני מאשר עושה בזה. ורגש אהבת ישראל הנובע מתוך דברי מכתבו מבטיחני שימשיך לעשות בזה ככל יכלתו, והשי"ת יצליחו.

לכתבו על דבר האחריות בעניני הישיבה ו"ישראל הצעיר" שמעמיסים עליו הלוך ומוסיף עד שמוכרח להחליט בעצמו כמה החלטות אחראיות וכו', יכולני לומר לו רק: נקוט כלל זה בידך שבכל מקום של ספק כל המרבה בעניני יראת שמים הרי זה משובח. ואם בכל מקום ובכל עת ובכל ענין נכון הוא, על אחת כמה וכמה בתקופתנו ובשטח החינוך ובית הכנסת. ורואים אנו בעליל שגישה זו מוצאת הד נכון אצל התלמידים והתלמידות וצעירי ישראל, שצעירים הם לא רק בשנים אלא בכוח עילומים ובאומץ לב להתאים חייהם לדרך המצוה ותורת חיים, עד שתכופות מעוררים "תגובתשלשלת" ("טשייןרעאקשאן" בלע"ז), שהמושפע נעשה משפיע ונר מדליק נר. ולכן כל הוספה ביראת שמים ותורה ויהדות האמתית נכפלת כמה פעמים ככה. ועוד בענין זה במכתב הכללי לחג הפסח המצ"ב^*.