288

העובדא שיראו, שמאז נתקרב לתומ"צ נתוסף לו בהצלחה במקצוע שלו הקודם שהוא נחשב בעיניהם ביותר וביותר. מזה מובן — איך שצ"ל גודל השתדלותו בזה. כל זה הוא נוסף על עוד טעם עיקרי: כיון שהשקיע כו"כ שנים בלימודים אלו — צריך להשלימם בכדי שיוכל לנצלם ככל האפשרי. — כן נוגע הצלחתו בהנ"ל — להדתיות של משפחתו. וק"ל.

(ממכתב כ' טבת, תשכ"ג)

בודאי מובן (ורגיל) אשר הנוער צמא למצוא ודבר חדש וכו' — ולא עוד אלא שיש לזה יסוד בציווי חז"ל לעשות "כמאן דבעי למיעבד", היינו לנצל הכוחות שניתנו לו במילואן,

לאידך גיסא מובן ג"כ ופשוט שאינו ענין כלל לחפש טרם שיזד?יין בנשק שיוכל להתגבר עליו ולתקנו (עכ"פ שידע שיש סיכויים טובים לזה) — ולא שינוצח על ידו (שאז תיתוסף קלקול בעולם ואצלו וכו'), ובנוסח חז"ל שאסור לאדם לעמוד במקום סכנה ועוד יותר — כבתפלה שאומרים אותה קודם להתפלה "אל תביאני לידי נסיון".

— ובפרט בתקופתנו — " זו שמזכירה לעיל וקאלעדזש בכלל — ה"ז בדוגמא לאדם בריא האומר שכל ימיו חי בתנאים בריאים והי' בריא וראה רק בנ"א בריאים ובמילא אינו מנצל הכחות שלו כלל, ומהי תכלית חייו? ולכן קס"ד שיעתיק דירתו למקום מחלות — מתדבקות — שיש בהן סכנה, ולאחרי זה ינסה אולי מסוגל הוא להתחיל ללמוד חכמת הרפואה במקום זה וכו'. והנמשל מובן.

ישנו מוכן בשביל בנות מבנ"י הדומות לה, אשר מוכרח להתגבר עליו, והוא: החסרונות שמזכירה בנוגע לאוירת הסעמענארים (— וביה"ס בכלל) אפשרי לתקנן, אבל רק ע"י אלו שהרגישו בעצמן ופגע בהן החסרון — אלא שככל הישג טוב דרושה לזה הכנת עצמו — עד כדי יגיעה בזה, כוונתי: לרכוש ידיעות מספיקות במקצועות הנלמדים בהסמינארים, מומחיות בפ?דגוגיא, החלטה תקיפה לא להתרשם באם לא יראו הפירות תומ"י ולא ליבוש מפני המלעיגים — ולאחרי זה להתחיל לשנות האוירה וכו' ובהתלהבות ובמסנ"פ. ובודאי שהשי"ת יצליח.

(ממכתב שבט, תשל"ב)