279

באמיתתו ובשלימותו, כלומר, כל מה שנכלל ב"שלח". כי, באם ישנו פרט מסויים שנכלל במשמעותו של "שלח", ועדיין לא נעשה בפועל — אין זה "שלח" לאמיתתו ובשלימותו.

ויש לומר, ש(בכללות) יש בזה ג' ענינים — בהתאם להג' ענינים ד"יפוצו", "מעינותיך", ו"חוצה":

(א) אופן פעולת השליחות — בפיזור ללא כל הגבלות, שכן, כל זמן שפעולת השליחות יכולה להיות בפיזור גדול יותר, אי אפשר לומר, שאופן הפעולה בזה היא לאמיתתה; ובסגנון האמור — אמיתית הענין ד"יפוצו".

(ב) הדבר (האדם ששולח, והתורה) הנשלח ממנו — לא רק דבר חיצוני או בינוני כו', אלא דבר הכי נעלה, עד לשרש ומקור ועצם הדבר, שכן, כל זמן שיש דרגא נעלית יותר (בו בעצמו, ובהתורה) שלא שלח, עדיין אין זה "שלח" לאמיתתו; ובסגנון האמור — אמיתית הענין ד"מעינותיך".

(ג) המקום שאליו שולחים — לא רק בקירוב מקום, אלא גם בריחוק מקום, ולא רק ריחוק מקום ביחס אליו, אלא מקום הכי רחוק שאין רחוק יותר ממנו, שכן, כל זמן שישנו מקום רחוק יותר, הרי עדיין לא נעשתה השליחות מחוץ הימנו לאמיתתו; ובסגנון האמור — אמיתית הענין ד"חוצה".

ט. וע"פ דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו²⁷ לחגיגת י"ב תמוז הראשונה²⁸ — "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה", מובן, שכל האמור לעיל בנוגע להעילוי שנפעל בהעבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" ע"י ההעברה לחצי כדור התחתון — שבאה כתוצאה מגאולת י"בי"ג תמוז — שייך לכל אחד ואחת מישראל, גם לזה "אשר בשם ישראל יכונה"²⁹.

ובפשטות — שאצל כאו"א צ"ל הענין והעבודה ד"שלח", "יפוצו מעינותיך חוצה" — בכחו של נשיא הדור, שהטיל שליחות ("שלח") על כאו"א לעסוק בהפצת המעינות חוצה.

ובפרטיות יותר — בכל ג' ענינים האמורים: "יפוצו" — שהלימוד מגיע וחודר בכל חלקי המקום שבו מלמד תורה זו. וגם בנוגע להתורה שמפיץ — לא יחשוב,